כלי חמדה ויקרא קצ

ביטול כיון דנהי דבטל לענין אכילה מ"מ כיון דשם טומאה לא נפקע הרי הוי כמו טומאת משא כיון דהכל בא בביהבלי"ע. זה נראה כוונת הגאון בעל פנים יפות ז"ל

ובאמת יש לעורר עפי"ז על ד' התוס' ד"ה נבילה דמה שמדמי איסור לטומאה והוצרכו לחלק משום דכל משהו כשאוכל נתבטל ות"ל דאפי' באוכל ג' החתיכות בב"א ג"כ י"ל דלענין האיסור נתבטל לגמרי כדברינו הנ"ל. ואולי י"ל דהתוס' ס"ל דאיסורים אלו הוי ג"כ איסור חפצא וג"כ א"א להפרידם מהעצם לכן ס"ל להתוס' דסוף כל סוף הוי כמו טומאת משא לכן הוצרכו לת' כיון דלא אוכל כזית בב"א רק ח"ש וזה נהי דאסור מה"ת מ"מ איסור זה דח"ש שוב אינו איסור עצם בפרט לפ"ד החכ"צ דכל האיסור מצד אחשבה א"כ איסור זה שפיר נתבטל לגמרי וכיון שכן ל"ש בזה טומאת משא ועי' היטב בזה (ויש לפלפל בזה כיון דהכא לר"ל קיימינן ואיהו ס"ל דח"ש מותר מה"ת מ"מ י"ל לפ"מ דאיתא בירושלמי דמודה ר"ל באיסוה"נ משום דחמור איסורי וא"כ שפיר נתבטל לגמרי מקודם לכן ל"ש לומר דכמאן דאיתא דמי). יהי' איך שיהי' דברי הפלא"ה נראין ברורין בזה דמאן דס"ל דטומאה כמאן דאיתא דמי ה"ט משום דטומאה אינו בטל דשם טומאה לא נפקע וכל ההיתר במגע היינו משום דנגע בטהור ולכן בנבילת עו"ט מטמא בבית הבליעה ובאמת בלא"ה ל"ק על שיטת הפלא"ה מד' התוס' דהם ס"ל דטומאה כמאן דאיתא דמי הוא רק מדרבנן מה שא"כ הפלא"ה מפרש לפי שיטת הרמב"ם ז"ל ודעמו דס"ל דטומאת משא מה"ת ל"ב ואמרינן דטומאה מה"ת כמאן דאיתא דמי וע"ז שפיר כתב הפלא"ה דטעמא דמילתא דטומאה אינו בטל וכל ההיתר בטומאת מגע אינו אלא משום דאמרי' דנגע בהיתר וא"כ ה"ה נעו"ט דמטמא בבית הבליעה דיו כטומאת משא וז"ב ופשוט

והא דבטומאת מגע נראה פשוט דאפי' נגע וחזר ונגע בכל ג' החתיכות הוא טהור אע"ג דשם טומאה ל"ב התם הטעם כיון דמיד שנגע בראשון וכן בב' היית צריך לומר דההיא היתר וכבר הותרו וכן בנגע אח"כ בג' אמרינן דהשתא נגע בהיתר ואי דיהי' טמא למפרע זה לא אמרינן כיון דכבר החלטת על החתיכות הקודמות שטהורות הן מה שא"כ הכא בנבילת עו"ט כיון דפחות מכזית אינו מטמא בבית הבליעה א"כ אימתי אנו דנין אם נטמא היינו כשאכלה כולה ואז כיון שכבר אכל כולה שוב הוי כמו טומאת משא כיון דלא הי' דנין עוד ע"ז כלל דהפלא"ה מיירי שאוכל ג' החתיכות בב"א בכדי אכילת פרס אמנם באיסורין שפיר כתבו התוס' כיון דקמא קמא בטל שהי' צריך לבוא לביטול מכח איסור דח"ש עכ"פ וא"כ שוב אינו חל אח"כ איסור דט"מ כנ"ל

ב) ובאמת עפ"ד האלה שכתבנו בביאור הענין דטומאת משא. יבואר לנכון שיטת הרשב"א ז"ל בהא דאמרינן דטומאה כמאן דאיתא דמי היינו רק במב"מ משא"כ במין בשא"מ ולכאורה צריך טעם כיון דתרווי' נפק"ל מאחרי רבים להטות מ"ש מינו מא"מ אמנם לפ"ד יובן היטב בשנקדים ד' הר"ן ז"ל בנדרים בסוגי' דדשיל"מ שהסביר הענין מה דפליגי ר"י ורבנן במב"מ אי בטל או לא דביטול ל"ש אלא בדבר המתנגד זא"ז אבל בדברים שוין ל"ש ביטול לכן ס"ל לר"י כיון דשוין בעצם ל"ש ביטול ורבנן ס"ל כיון דחלוקין בשם התואר בטלין כיון דבענין זה יש התנגדות שפיר הוי מבא"מ ובטל לכן דשיל"מ דעתיד להיות נותר דשוין לגמרי אינו בטל אתד"ק

ומעתה אמינא דהרשב"א ז"ל סובר נהי דקי"ל מב"מ בטל והיינו משום שאינן שוין בתואר והוי לענין זה א"מ מ"מ אינו בטל אלא זה שהוא א"מ אבל שיתבטל גם העצם זה א"א כיון דהעצם הוי מב"מ ואינו בטל ומעתה זה