כלי חמדה ויקרא יט

זר. וי"ל דביו"ט צריך כהן לשחיטה דוקא. וראיתו ברש"י ביצה (דף י"ב ע"א) ד"ה השוחט עולת נדבה ביו"ט לוקה שכתב בזה"ל דאלו עולת חובת היום רחמנא שרי' עכ"ל. נראה מבואר מדבריו הקדושים דבעולת חובה לא משכחת לה מלקות ולהנ"ל הא י"ל בעולת חובה ושחט זר דלוקה כיון דלא אמרינן מתוך א"כ לא אשתרי ואי משום דהוא צורך עבודה י"ל דלא אשתרי אלא בכהנים כמו בשבת והיא הערה עצומה לענ"ד

ועלה בדעתי דרש"י ז"ל לשיטתו דס"ל דכללא הוא דכל שחיטת קדשים צריך בעלים דוקא והא דכשירה בכהן הוא מטעם דשלוחו של אדם כמותו וא"כ א"ש דברי רש"י ז"ל דעולת חובת היום רחמנא שרי' היינו כיון דאמרה תורה דחייב להביא קרבן ראיי' ביו"ט ע"כ דמותר לו לשחוט ג"כ דאל"כ איך יכול להביא ואי דיעשה הכהן לשליח הא כל מילתא דאיהו לא מצי עביד שליח לא מצי משוי וא"כ ע"כ התירה התוה"ק שחיטה בזרים ג"כ וא"ד לשבת כיון דליכא בשבת אלא קרבן ציבור שפיר י"ל דלא אשתרי אלא לכהנים משא"כ ביו"ט שפיר מוכרח דגם לזרים הותרה שחיטה. איברא דז"א דא"כ איך כתב רש"י ז"ל בפשיטות דשבת לא הותרה לזרים ומה נעשה בפסח שדוחה שבת ושחיטת הפסח בוודאי צריך בעלים וא"כ איך משכח"ל שחיטת הפסח בשבת וע"כ דס"ל לרש"י ז"ל דזה אינו בגדר כל מילתא דאיהו ל"מ עביד כיון דהוא רק מחמת איסור שבת ושפיר מצי הכהן להיות שלוחו א"כ ה"ה ביו"ט י"ל דלא אשתרי לגבי זרים ושוחט הכהן בשליחות הישראל. וא"ל דבפסח משכח"ל דאית לי' שותפות לכהן בגווי' דיכול להיות שליח אע"ג דל"מ עביד ז"א דבפ"ש שחל בשבת מא"ל די"ל דליכא כהנים שיהיו חייבין בפ"ש ואעפי"כ פשיטא שפסח דוחה שבת

ודרך פילפול י"ל דרש"י ז"ל ס"ל דדוקא בפסח שחל בשבת שפיר יכול הכהן להיות שלוחו של ישראל ואינו בגדר כל מילתא דאיהו ל"מ עביד. כיון דזה שא"ר לעבוד הוא מחמת איסור שבת שמחוצה לו לכן כשבאין אנו לדון לענין שחיטת הפסח אמרי' דהוי בגדר מצי עביד משא"כ ביו"ט כיון דזה שחייב בקרבן ראיי' הוא מחמת שהוא יו"ט ומכח זה נאסר במלאכה וא"כ א"נ דאיהו ל"מ עביד ל"ש לחייבו בקרבן ראיי' כיון דאיהו ל"מ שחיט. ודוגמא לזה במסכת עירובין (דף ע"ח) בעשאו סולם לאשירה עיי"ש היטב וכ"כ בזה במק"א. וי"ל עוד עפי"מ שחקרו הפוסקים דהיכא דבדיעבד מהני מעשיו הוי בגדר מצי עביד א"כ בשבת י"ל דאע"ג דשחיטה אסורה בזר מ"מ בעבר ושחט אין הקרבן נפסל לא מטעם דהוי שחיטת מומר כיון דסבר מצוה קעביד וגם לא משום מצוה הב"ע כיון דהוי זמן גרמא ולא הוי מצוה הב"ע וכמו"ש בירושלמי לענין קורע בשבת משא"כ בעולת חובה ביו"ט כיון דהוא רק מכח יו"ט ומכח זה הוי עבירה הוי מצוה הב"ע לכן א"נ דאינו דוחה יו"ט לגבי זרים גם בדיעבד שחיטתו פסולה ושוב ל"מ משוי שליח ויש לפלפל עוד הרבה בזה ואכ"מ

אמנם כן בעיקר הדבר לולא דמסתפינא הייתי אומר דאע"ג שדעת רש"י ז"ל דשבת לא הותרה לזרים אפי' בשחיטה מ"מ אם הכהן יעשה אותו לשליח לשחוט עבורו יהי' מותר לשחוט בשבת כיון דבשליחות הכהן קעביד ואצל הכהן הותרה שבת ומצוה לו לשחוט ה"ה דיכול לעשות שליח לישראל שישחוט עבורו וכמו דמצאנו לענין מילה בשמיני אע"ג דהמצוה רק על האב מ"מ יכול לעשות שליח לאחר למול עבורו ואמרינן עדל"ת גם גבי השליח. ומה שכתב רש"י ז"ל ואין כאן משום זרות דמשמע דמשום שבת חייב היינו דוקא כששחט שלא ברשות הכהן ולא נעשה שלוחו אבל מודה רש ז"ל דבשליחות הכהן יכול הישראל לשחוט ג"כ. ובעיקר דעת רש"י ז"ל כ"כ באריכות בקונטרס דרך חיים