כלי חמדה ויקרא יח

ולא הוי לאפרושי מאיסורא ולכן כשהשיב לו שמואל ג"כ דמוהקריבו נפק"ל דמקבלה ואילך מצות כהונה א"ל עלי מימר שפיר קאמרת דכן הוא האמת ולפי"ז מורה הלכה בפ"ר את וק"ל

ומה שנראה עוד לפרש דברי הגמרא עפ"י סגנון הנ"ל. דהנה לכאורה יש להעיר לפי"מ דמבואר ברש"י פסחים (דף ז' ע"ב) דקדשים צריכין הבעלים לשחוט והא דכשר ע"י אחר הוא רק משום דנעשה שלוחן של הבעלים. אמנם זה דוקא לפי האמת דשחיטה בזר כשירה אבל א"נ דשחיטה הוי ג"כ עבודה וצריך כהונה דוקא ל"ש בזה שליחות וא"כ י"ל דזה טעמא דשמואל דהורה הלכה בפני רבו ואמר דשחיטה בזר כשירה כדי להורות דצריך שישחוט בשליחות הבעלים דוקא והוי כמו לאפרושי מאיסורא כיון דאם נשחט שלא בשליחות הבעלים א"י יד"ח ומי שמחויב כפרה הוי עדיין מחוסר כיפורים ואסור בקדשים וא"כ מזה דס"ל דשחיטה צריך כהן יצא מכשול ושפיר הי' מורה בפני רבו וזה הערה גדולה

אמנם בעיקר שיטת רש"י ז"ל נ"ל דס"ל דשחיטת קדשים צריך שליחות הנה הר"מ ז"ל פליג על זה וס"ל דל"צ שליחות כלל בקדשים ואפי' בפסח כראה דעתו ז"ל דל"צ שליחות כלל וכתבנו בחידושינו דנראה עיקר דזה תלי' בפלוגתת ר"ש ורבנן הנ"ל אם אמרינן וא"ו מוסיף על ענין ראשון דלרבנן דס"ל דמקבלה ואילך מצות כהונה ול"צ להקיש שחיטה לסמיכה כלל א"כ אין שום סברא דיהי' צריך שליחות בשחיטת קדשים משא"כ לר"ש דס"ל דוא"ו מוסיף על ענין ראשון וכל הטעם דשחיטה בזר כשירה הוא משום דמקשינן שחיטה לסמיכה. וקשה קושית הגמרא א"כ יהי' צריך בעלים בשחיטה דוקא וצריך לבוא לתירוץ הגמרא מדגלי קרא בפרו של אהרן ושחט את הפר אשר לו מכלל דבעלמא לא בעי בעלים וא"כ אמרי' נהי דמוכרח מפרו של אהרן דל"צ בעלים דוקא כמו בסמיכה אבל עכ"פ צריך שיהי' כח הבעלים בכל הקדשים והיינו בשליחות הבעלים כיון דדמי לסמיכה א"כ מה שאפשר לדמותו לסמיכה מדמינן לי'. ומזה הוציא רש"י ז"ל דבשחיטת קדשים צריך שליחות. אמנם הר"מ ז"ל ס"ל דלהלכה כיון דקיי"ל כרבנן דילפינן דשחיטה בזר כשירה משום דכתיב והקריבו הכהנים מקבלה ואילך מצות כהונה וא"כ ל"צ כלל להקיש שחיטה לסמיכה שוב לא נשמע כלל דצריך שליחות וזה נכון וברור. ועיין בספר בית יהודה לבני הרב ז"ל במצות הקרבת קרבן פסח שג"כ העיר בזה אלא שלא ביאר כמוש"כ. ומעתה א"ש מאוד מה שאמר עלי לשמואל אחר דשאל לו מנ"ל הא והשיב לו מי כתיב ושחט הכהן והקריבו הכהנים כתיב מקבלה ואילך מצות כהונה א"כ מבואר דלא ס"ל דוא"ו מוסיף על ענין ראשון ול"צ ההיקש וא"כ ממילא ל"צ בשחיטה בעלים כלל ולכן שפיר אמר לו עלי מימר שפיר קאמרת. אמנם לפי"ז ל"ש בו לתא דאפרושי מאיסורא ושוב מורה הלכה בפני רבך את וזה נכון

ודע דיש לי עיון בענין זה עפי"מ דנראה מבואר דעת רש"י ז"ל ביבמות (דף ל"ג ע"ב) דאע"ג דשחיטה בזר כשירה מ"מ בשבת אסור לזר לשחוט ואם שחט חייב מיתה משום שחילל שבת דלא אשתרי שבת אלא לכהנים ועיי' בזה בשעה"מ הלכות עבודת יוה"כ ובבית מאיר הנדפס מחדש בחידושי הש"ס יבמות שם שכתב טעמא דמילתא דלא אשתרי שבת אלא במי שיכול לגמור כל המצוה משא"כ זר שא"י לגמור העבודה לא אשתרי לי' שבת כלל והארכנו בזה במק"א ואכ"מ. מה הדין ביו"ט לב"ש דל"ל מתוך ואף לב"ה מ"מ בקדשים לא אשתרי משום לכם ולא לגבוה אם זר מותר לשחוט קדשים ביו"ט היינו עולת חובה דאע"ג דאמרה רחמנא להביא קרבן ראיי' ביו"ט אבל לא התירה שישחוט