כלי חמדה ויקרא קפז

בגט ובמיתת הבעל נראה דעיקר הרבותא דקונה את עצמה דבמיתת הבעל פקע קנינו שהי' לו בה ויש לה"ר לזה מדשו"ט הגמ' להוכיח דמיתת הבעל מתיר ולא מייתי ראי' מאביגיל אשת נבל שנשאה דוד לאחר מיתת נבל וכבר נתקשו בזה המפרשים ושמעתי אומרים בשם רבינו הקדוש הרבי ר' בונם זצלה"ה שאמר משום דמורד במלכות נכסיו למלך וא"כ ממילא היתה מותרת לדוד אך ז"ד א"נ דהאיסור היא מכח שהיא קנינו של בעל שפיר י"ל דמורד במלכות שאני דנכסיו למלך והיתה מותרת לדוד משא"כ א"נ דהיא מכח דאיסור א"א שהיתה בה ע"י קידושין לא נפקע עדיין במיתת הבעל או משום דדמי לעריות כמבואר בסוגי' דאל"ה ה"א דהיא מכח סברא דהוא אסרה והוא שרי לה רק דה"א דדומה לעריות דאסורין גם לאח"מ וא"כ אין היתר במורד במלכות לקחת את אשתו כשמת כמו שאין היתר לקחת אותה בחי' בעלה וז"ב ופשוט. ובאמת נראה יותר דאין הה"א לאסור מכח קנינו של בעל דבזה נראה מסברא דפקע לאח"מ הבעל כמו גר שמת ואין לו יורשין דפקע קנינו מהנכסים כן באשה שמת בעלה דהקנין שקנה אותה לאישות ל"ש בי' ירושה דאסורה לקרובים ממילא נפקע הקנין או משום דבזה שוב אמרינן הסברא דהוא אסר לה והוא שרי לה ונראה דמה"ט לא מייתי הגמ' ראי' מאברהם אבינו שאמר ואותך יחיו דבב"נ פשיטא דכשמת פקע קנינו ועי' לעיל פ' וירא אות ג' שביארנו זה בארוכה

ונלענ"ד עוד נפ"מ בין הקנין שיש להבעל באשתו ובין איסור האישות שיש לבעל באשתו לענין קבלת קידושין מאחר דאי מצד שהאשה היא קנין של בעל נהי דנראה דבלא דעת הבעל א"א לה לקבל קידושין מאחר כיון דהיא קנינו של בעל מ"מ ברשות הבעל והסכמתו הרי יכולה להתקדש לאחר אמנם מצד דהיא א"א והוית בגדר ערוה אין הקידושין תופסין בה בשום פנים כמו בכל עריות ועי' בפנ"י גיטין (דף מ"ג) ד"ה אמר ר"ח שכ' דנראה מסברא דאע"ג דאמרינן קידושין תופסין בחיי"ל מ"מ בש"ח כיון דהיא ע"י קידושין אין קידושין תופסין בה כיון דלא משכח"ל קידושין אחר קידושין כיון שתופסין בה קידושין של ראשון ה"ה ברשותו ואין לה יד לקבל קידושין מאחר והג' באבני מלואים ז"ל בסי' מ"ד ס"ק ד' פשיטא לי' להיפך מדצריך קרא בא"א דא"ק תופסין באשת איש ומסקנת הגמ' משום דהוי בכלל עריות ולענ"ד נראה כמו"ש דל"צ קרא אלא כשהיא מדעת הבעל אבל בלא דעתו צדקו דברי הפנ"י דל"ש קידושין אחר קידושין מסברא הנה יצאנו קצת חוץ לענינים מפני שלא נתבארו הדברים עוד אמנם עיקר ויסוד דברינו דדעת התרגום אונקלוס והרמב"ם ז"ל דשארו אינו אשתו משום דס"ל דלאחר מיתה נפקע השארות שבין איש לאשתו נלענ"ד נכון וזה מה שרצוני לבאר

ג) (כ"ב ח') נבילה וטריפה לא יאכל לטמאה בה וגו'. אעתיק בזה מח' למנחות (דף מ"ה ע"א) השייך לכאן

במנחות (דף מ"ה) וכל נבילה וטריפה לא יאכלו הכהנים כהנים הוא דלא אכלו לי' הא ישראל אכלו לי' אמר ר' יוחנן פרשה זו אליהו עתיד לדורשה רבינא אמר כהנים אצטריך לי' סד"א מדאשתרי מליקה לגבוה וכו'. כבר נתקשו כולם אמאי לא תי' ר"י כן. והנראה לענ"ד דהנה באמת בתוה"ק איכא ג"כ קרא מיוחד על כהנים באיסור נו"ט בפרשת אמור כל נבילה וכל טריפה לא יאכל לטמאה בה והיינו בנבילת עוף טהור שמטמא בבית הבליעה עכ"פ ג"כ קשה כהנים הוא דלא אכלו לי' ועי' ברשב"ם ז"ל שם על התורה שמפרש בסד"א מדאשתרי מליקה עיי"ש אך א"כ קשה למה לי קרא דיחזקאל אך ראיתי בפנים יפות שכ' די"ל בכוונת התוה"ק אפי' בנתערב חתיכת נבילה בשני חתיכות שחיטה דמותר מצד נבילה אעפ"כ מטמא בבית