כלי חמדה ויקרא קפו

ע"כ דהשארות לא פקע לאחר מיתה וכיון שכן אמרינן לשארו זו אשתו ומעתה הרי בתרגום אונקלוס שהיא מפי ר"א ור"י מפרש לשארו לקרובים ואינו רוצה לפרש לשארו זו אשתו וע"כ דס"ל דלאחר מיתתה נפקע השארות אע"ג דמיתת האשה אינו בגדר מתיר א"כ מכ"ש דמיתת הבעל מפקיע השארות לגמרי וע"כ דאיסורא של שומרת יבם הוא איסור חדש וא"כ מקשה רשב"א שפיר לר"א לשיטתו א"ר מיבום דזה אוסר וזה מתיר אך באמת זה רק לפלפולא ולקושטא דמילתא י"ל דאפי' א"נ כמו"ש הרשב"ם והאור זרוע הנ"ל דאיסור יבמה לשוק הוא מכח הבעל מ"מ יפה השיב רשב"א וכי היכן מצאנו שזה אוסר וזה מתיר וא"ל משומרת יבם דהתם יבם הוא דקאסר לה והיינו שע"י שאיכא היבם עיד"ז לא פקעה לגמרי האישות מהבעל שאם לא הי' לו אח הי' המיתה מפקיע לגמרי וא"כ נהי דעתה כשאיכא יבם לא הותרה לגמרי ע"י מיתת הבעל היינו מכח היבם ולכן יש ביד היבם להתירה משא"כ במגרש חוץ מפלוני שהבעל לא התירה לאותו פלוני ונאסרה על הפלוני מכח הבעלה הראשון שפיר יש להקשות דאיך הבעל השני מצי להתיר מה שנאסרה מכח הבעל הראשון וז"פ וברור ואין בזה ענין לאיסור שומרת יבם מכח מה הוא

ודע שיש לי עיון גדול א"נ דהשארות אינו נפקע לאחר מיתה ולדעת התוס' ב"ב אפי' במיתת הבעל אינו נפקע לגמרי השארות והרי היא בכלל אשתו אמנם נראה דזה פשוט דאפי' א"נ דע"י מיתת הבעל אינו נפקע עוד הקורבה לגמרי בין הבעל לאשה מ"מ כשנשאת לאחר בודאי פקע כל הקורבה שהי' לה לבעלה הראשון ועי' בגיטין (דף פ"ג ע"א) דמודה ר"א כשנשאת לאחר מותרת לאותו פלוני וברש"י ותוס' שם וא"כ יש סברא גדולה לומר אע"ג דמיתת הבעל מתרת האשה לינשא מ"מ לזנות אסורה מכח שיש עדיין קרבות בין הבעל לאשתו ונלענ"ד ברור שהר"י ז"ל בתוס' לשיטתו בקידושין (דף י"ג ע"ב) דמפרש מה דמקשינן בגמ' ודילמא לכ"ע בעשה היינו מכח עשה דודבק באשתו ולא באשת חבירו דלכאורה צ"ע כיון דאמרת דמיתת הבעל מתיר איסור מיתה הרי ע"כ שוב אינה אשת חבירו אמנם הר"י ז"ל לשיטתו בתוס' ב"ב הנ"ל שחולק על הריב"ם ז"ל וס"ל דאפי' במיתת הבעל לפי האמת לא נפקע הקורבה וא"כ שפיר י"ל דאסורה מכח העשה דודבק באשתו אך לפי"ז קשה לי טובא מה דהגמ' רוצה למילף דמיתת הבעל מתיר מדאמר קרא פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה והא אפי' א"נ דמותר לישא אותה היינו משום דכשנשאה אחר הרי נפקע האישות לגמרי מהראשון ובאין כאחת אבל אכתי תקשה מנ"ל דמותרת לאחר בלא קידושין כיון דיש סברא גדולה לומר דכ"ז שלא נשאת או נתקדשה לאחר כיון דעדיין לא פקע הקורבה מהבעל הראשון איכא עשה דודבק ועי' היטב בסוגי' שם ובמפרשים תראה שלא הרגישו כלל בזה שכתבנו ולענ"ד היא הערה גדולה למתבונן אם לא שנימא דס"ל להש"ס דאם נימא דיש בכחה להפקיע האיסור דודבק ע"י קדושין ונשואין לאחר ה"ה דנפקע ע"י זנות דבזה שהולכת לזנות עם אחר מפקעת עצמה מבעלה כמו בב"נ דמהני גילוי דעת בעלמא וא"כ איסור זה נפקע גם ע"י זנות ועי' היטב בזה

ויש לעיין עוד בענין זה עפמ"ש בחידושינו במס' קידושין שם להסתפק הא דצריך קרא דמיתת הבעל מתיר הא בלא"ה ה"א דלא"מ הבעל ג"כ אסורה לעלמא או משום דהיא קנינו של בעל או משום איסור א"א דלא נפקע ע"י מיתת הבעל דזה ברור מכמה דוכתין בש"ס דהבעל באשתו יש לו שני קנינים קנין איסור וקנין ממון וכמבואר בתשב"ץ ח"ב סי' ס"ז ועתה צריך להבין מפני איזה טעם צריך קרא דמיתת הבעל מתיר ובלא"ה ה"א דאסורה לעלמא אם היא מכח קנין של בעל או מכח איסור א"א והנה לשון המשנה וקונה את עצמה