כלי חמדה ויקרא קפד

טריפה מ"מ אסור באחותה ועיי"ש בד"ה למימרא דחי' מה שהקשה על פירש רש"י ז"ל והוא מפרש דאיבעית הגמ' אם הוי בגדר חי או בגדר נפל וממילא אין קדושין תופסין בה דהוי כחתיכת בשר בעלמא וכן מצאתי באור זרוע סי' תר"ב דפשיטא לי' ג"כ דהפירש בגמ' כן הוא ונראה מזה דפשיטא להו דבטריפה אסור באחותה אמנם בכל זאת א"נ דלאח"מ ג"כ איקרי שארו ואעפ"כ התירה רחמנא את אחותה א"כ שוב י"ל מסברא דא"נ טריפה אינה חי' והוי כמתה ג"כ מותר באחותה כנ"ל אמנם כן בעיקר הדבר בפלוגתת התוס' וריב"ם ז"ל אי לאח"מ פקע השארות או לא נלענ"ד דהיא פלוגתא דתנאי ביבמות (דף ק"ד) במשנה דפליגי ר"א וחכמים אי חלצה בלילה חליצתו פסולה או לא ואמרינן בגמ' שם דפליגי דמר סבר חליצה כתחילת דין דמי' ולכן פסולה בלילה ומ"ס חליצה כגמר דין דמי' ולכן כשרה בלילה והנה צריך להבין שורש הפלוגתא בזה אם חליצה כתחילת דין או כגמ"ד אמנם מצאתי לרבינו הגדול בעל אור זרוע סי' תרמ"ה (ד' ק"ו) בדין אי גט כשר בלילה שכ' בזה"ל ותו נראה בעיני דאפי' למ"ד חליצה כגמ"ד מודה בנתינת הגט דהיא תחילת הדין שאני אומר דהא דפליגי לענין חליצה לאו מטעם כתיבה אלא ר"א דסבר שהיא תחילת דין מפני שיבמה לשוק בלאו והשתא היא דמתחיל להתירה ולת"ק דאמר שהיא כגמ"ד מפני שבחיי בעלה היתה באיסור מיתה לשוק מת בעלה פקעה איסור מיתה ועדיין איסור לאו מורכב עלי' חלץ לה פקע איסור לאו הילכך דמי לגמ"ד אבל נתינת הגט מכי יהיב לה גיטא פקע כל האיסור ואין שייך בהו תחילה וסוף ולד"ה כתחילת הדין עכ"ל מבואר מדה"ק דפליגי אי מיתת הבעל מתיר לגמרי ומפקיע האישות מכל וכל אף במקום שאין לה בנים ואסורה לשוק או דאמרינן דהתורה גילתה דכשאין לה בנים לא נפקע האישות לגמרי רק דאיקלש לה ממיתה ללאו וכבר העירו האחרונים מד' הרשב"ם ז"ל דמס' ב"ב (דף קל"ה ע"א) בד"ה נקל בא"א שנראה ג"כ מדבריו כן ועיי"ש בהגהות הב"ח ז"ל

ומעתה נלענ"ד דלר"א דס"ל דהוי תחילת דין והיינו משום דס"ל דבמיתת הבעל פקע כל האישות אע"ג דאינו מתיר אותה וע"כ דס"ל דא"א שלאח"מ יהי' נשאר עדיין קשר אישות ולכן צ"ל שהיא איסור חדש א"כ ה"ה להיפך במיתת האשה פקע השארות לגמרי משא"כ לת"ק דס"ל באמת דבמקום יבום אין האיסור אישות נפקע לגמרי וצ"ל דהא דבכ"מ נפקע לגמרי השארות היינו משום דמותרת לשוק ע"כ דנפקע השארות א"כ ז"ד במיתת הבעל דמוכרחין אנו לומר דנפקע לגמרי השארות דאל"כ אסורה לינשא משא"כ במיתת האשה שפיר י"ל דהיא בכלל שארו וכמוש"ל בשיטת הריב"ם ז"ל שוב חפשתי ומצאתי בס' עורה שחר אות א' אמ"ק פ"ו שהביא כן בשם הכנה"ג שמחלק בין מיתת הבעל למיתת האשה אך בזה צדקו דברינו דלר"א דס"ל דגם במקום יבום אע"ג דבאמת אסורה לינשא מ"מ מיתת הבעל מתיר האישות לגמרי ע"כ דס"ל דמיתה מפקיע האישות לגמרי וא"כ ה"ה במיתת האשה ומעתה א"ש מאוד דאע"ג דנראה מבואר בתוכו דלשארו היא דרשה גמורה מ"מ י"ל דר"י סובר כן דלאח"מ לא פקע השארות אבל הר"מ ז"ל לשיטתו דפסק להלכה כר"א דחלץ בלילה חליצתו פסולה וס"ל דחליצה הוי תחילת דין וא"כ ע"כ דס"ל דבמיתה פקע השארות לגמרי לכן ס"ל להלכה דהא דכהן מטמא לאשתו הוא רק מדרבנן משום דעשאוהו כמת מצוה ובזה א"ש מה שתמה הג' בעל מנ"ח ז"ל על הר"מ ז"ל מיומא (דף י"ד ע"א) דמקשינן בגמ' על ר"י ומי גזר ר"י שמא יאכל והתנן ר"י אומר אף אשה אחרת מתקינין לו שמא תמות אשתו וכי מיית עביד עבודה ול"ג שמא יאכל ולפ"ד הר"מ ז"ל הא באשתו הוי רק אנינות מדרבנן וא"כ הו"ל כאנינות לילה דל"ג ר"י שמא יאכל ולהנ"ל א"ש דעל