כלי חמדה ויקרא קפג

אכ"ע כהקדש וכיון שלא ח"מ האשה אינה אסורה ממילא פקעי הקדושין ובאמת קושיית התוס' על הריב"ם ז"ל י"ל בלא"ה דהריב"ם ז"ל סובר דאפי' א"נ דבמיתת האשה לא פקע השארות היינו משום דמיתת האשה א"צ להתיר את הבעל כלל וכיון שאין המיתה שלה בגדר מתיר לכן י"ל דהשארות נמשך גם לאחר מיתתה והא דאין הבא עלי' ח"מ הוא משום דלאו ש"ז הוא משא"כ התם שהבעל יהי' יורש את אשתו כשהיא בקבר בודאי הסברא דהשארות נפקע כיון דמיתת הבעל מתיר את אשתו להנשא כמו גירושין וכיון דע"י מיתתו היא מותרת לעלמא א"כ נראה מסברא דפקע השארות כיון דהשארות שיש להאשה עם בעלה הוא רק האישות וכיון דהאישות פקע ע"י מיתתו של בעל ה"ה דהשארות נפקע וזה נראה נכון בדעת הריב"ם ז"ל ואין להקשות ע"ז דאיך אפ"ל דאשה שמתם לא נפקע השארות הא חזינן דהתוה"ק אסרה עליו אחותה כ"ז שהיא חי' אבל כשמתה אשתו מותר באחותה וא"כ נראה דהשאר שלה נפקע במיתתה ז"א דע"כ דהא דאסרה תורה אחות אשה כ"ז שהיא בחי' אין הטעם משום שאר דהרי לאחר גירושין ואפי' כשנשאת לאחר דשוב אין הבעל יכול להחזירה בשום אופן ג"כ אסור באחותה ע"כ דגזיה"כ הוא דאיסור אחות אשה אינו אסור אלא בחי' וא"כ כיון שאין הטעם מצד הפקעת האישות ע"י מיתתה א"כ שוב י"ל דהשארות נשאר גם לאח"מ

ובזה נראה להסביר ד' הגאון בעל "יד אליהו" ז"ל שחקר דאחות אשתו תהי' מותרת אפי' כשנטרפה אשתו משום דכתיב עלי' בחי' וטריפה אינה חי' והוי כמיתה והאחרונים תמהו כיון דלענין אישות ה"ה כחי' א"כ הרי נושא שתי אחיות אמנם להנ"ל א"ש מאוד כיון דלאחר מיתה ג"כ לא פקע האישות א"כ ע"כ אין הטעם שהתירה התוה"ק אחות אשתו לאח"מ משום דנפקע הקורבה ז"א דהקורבה לא נפקע גם לאחר מיתתה וגם הרי חזינן דגם לאחר גירושין ונשאת לאחר דבודאי פקע האישות מאשתו ג"כ אסורה א"כ מבואר דאין התוה"ק מקפדת על הקורבה כלל רק דגזיה"כ דעלי' בחי' וא"כ שפיר י"ל דאם היא טריפה מותר באחותה (הן אמת שבת' לח"א רציתי להעיר בדבר חדש ולומר דאפי' א"נ דלאחר מיתה ג"כ מיקרי שאר כמו שנראה מפשטות ד' הגמ' יבמות הנ"ל אמנם ה"ד קודם קבורה אבל אחר קבורה שנאבדה לגמרי פקע השארות דאחר שנקברה ונעשית עפר ל"ש בה שארות ודוקא קודם קבורה צריך המיעט דש"ז משא"כ לאחר קבורה פקע השארות לגמרי בין בעל לאשתו

ובזה אמרתי לת' דברי הבה"ג ז"ל בהלכות עריות (דף נ"ב ע"ב) שנראה מדבריו באחות אשתו לאח"מ איכא איסור תורה אע"ג דליכא בי' כרת ומעלי' בחי' נתמעט רק איסור כרת והוא תמוה גדולה וכבר עמד על זה "ברביד הזהב" פרשת אחרי ולא מצא מענה ולהנ"ל י"ל דבה"ג ס"ל דבאמת כ"ז שיש שארות בין הבעל לאשתו אסור באחותה וכונתו על לאח"מ קודם קבורה דהוי עדיין שארו אסור מה"ת באחותה ופלפלתי הרבה בזה אך מפני שרחוק לומר כן לזאת לא העליתיו על הספר וגוף הערה רשמתי מפני חומר הנושא ד' הבה"ג ז"ל ומי שדעתו רחבה ית' דבריו בדרך יותר מרווח)

ובעיקר דברי "היד אליהו" כבר הגאון מלבוב ז"ל בהסכמתו לספר שבות יעקב מד' הגמ' נדה (דף כ"ג ע"א) למאי נפ"מ לאתסורי באחותה ומקשינן ע"ז למימרא דאי' וקשה דילמא יכולה לחיות קצת ונהי דהיא טריפה כיון דקדושין תופסין בה ה"ה אסור באחותה וע"כ כדעת היד אלי' אך באמת אע"פ שכן נראה קצת מלשון רש"י ז"ל אמנם בתוס' הרא"ש הנדמ"ת בש"ס ד' ווילנא (דף כ"ג ע"א) שם בד"ה לא אמרה ר"מ נראה מבואר דס"ל דאם היתה יכולה לחיות קצת עכ"פ אע"ג דהוי