כלי חמדה ויקרא קפא

תוה"ק אם לאב משום דעפ"י רוב הזכרים חיים יותר מנקיבות וא"כ אמו מתה קודם לאביו. ומקשין העולם עליו דמה יענה הרב ז"ל למה דמבואר לקמן בדיני כה"ג לאביו ולאמו לא יטמא ולדבריו ז"ל גם כאן הי' צריך לכתוב מקודם לאמו כיון דאמו מתה מקודם לאביו והוא תמי' רבה. ושמעתי אומרים בשם אחד מחכמי הדור שאמר שדברי האבן עזרא נכונים מאד כיון דמבואר בר"מ ז"ל דכה"ג בירושה ואם הבן ראוי הוא קודם לכל אדם וא"כ סתם כה"ג הוא בן כה"ג וא"כ בשעה שאביו קיים הרי אין הוא כה"ג וא"כ אם אמו תמות מקודם יהי' מותר לטמאות לה וא"כ עפ"י רוב כה"ג זה שיהי' אסור לטמאות לאמו היינו בשכבר מת אביו ונעשה כה"ג ואסור לטמאות לאמו לכן כתיב בתוה"ק מקודם אביו ואח"כ אמו. ואני אומר אם כי ד"ח המה ודפח"ח אבל לכאורה יש לדחות דהרי מפורש בתוה"ק שאסור לטמאות גם לאביו וא"כ א"נ דכונת התוה"ק כמו שהוא עפ"י הרוב דכה"ג הוא בן כה"ג וא"כ הרי קודם מיתת האב לא הי' כה"ג ואינו נעשה כה"ג אלא לאח"מ האב א"כ נראה פשוט דמותר לטמאות לאביו כיון דכ"ז שלא נמשח ולא נתרבה בבגדים אינו נעשה כה"ג דאע"ג שהוא בירושה היינו אם ימשח בשה"מ או יהי' נתרבה בבגדים וברור הדבר דכ"ז אין עושין בהיותו אונן כיון דעתה אינו כה"ג א"כ בהיותו אונן דינו ככה"ד לגמרי וא"כ אמאי לא יטמא לאביו וא"כ ע"כ דכונת התוה"ק בזה שאמרה שכה"ג אסור לטמא לאביו היינו אם הי' כה"ג קודם שמת אביו ונעשה כה"ג בחיי אביו א"כ שוב צריך לכתוב אמו מקודם כיון דאמו מתה מקודם לאביו

אמנם לאחר העיון אמרתי גברא רבה אמר מילתא אין מזניחין אותו ונראה כיון דמפורש בתוס' יומא (דף י"ב ע"ב) בשם הירושלמי דיליף לה מקראי דכה"ג נתמנה בפה נראה דלענין שיעשה כה"ג סגי במינוי בעלמא שבזה נעשה כה"ג והא דצריך משיחה וריבוי בגדים היינו שיהי' כשר לעבודת כה"ג אבל כה"ג נעשה ע"י המינוי גרידא שכן מורה הלשון דמתמנה בפה וכ"נ קצת מלשון הגמ' (בדף י"ב ע"א) דאמרינן הלשון מחנכין אותו בתמיד של שחר או באבנט נראה דהוא רק לצורך חינוך שיוכל לעבוד אבל לענין שיעשה כה"ג סגי מינוי גרידא ויש לדחות די"ל דהפירוש כמו שאמרינן בכלי שרת עבודתן מחנכתן והיינו שעיד"ז נתקדשו בקדושת הגוף להיותן כלי שרת כן הפירוש בכה"ג דעבודתו מחנכתו להתקדש בקדושת כה"ג ומקודם שנמשח או נתרבה בבגדים אינו אסור באיסורי כהונה גדולה אך נראה דמ"מ כיון דמתמנה בפה נראה דנעשה כה"ג ע"י המינוי ושוב יש עליו קדושת כה"ג דבכה"ג ל"ש קדושת דמים וא"כ נראה דנתקדש לגמרי ע"י המינוי בפה

ונראה להביא ראי' ברורה לזה מהא דמבואר במשנה דמנחות (דף נ' ע"ב) חביתי כה"ג לא הי' באין חצאין וכו' כהן שמביא מחצה שחרית ומת ומינו כהן אחר תחתיו לא יביא חצי עשרון מביתו וכו' מבואר במשנה דאם מת הכהן בשחרית אם ימנו כה"ג אחר תחתיו בין הערבים שוב מביא מנ"ח וקשה מאד הא בעי משיחה או ריבוי בגדים ועי' ביומא (דף ה' ע"א) דנראה דעכ"פ אחת מעכב כל ז' ועי' בפנ"י שם בליקוטים מ"ש דמזה דמשיארע פסול בכה"ג ביוה"כ עבד הכם האחר העבודה בריבוי יום אחד א"כ דאינו מעכב דאין דנין אפשר משאי אפשר עיי"ש ועי' מ"ש לעיל פרשת אחרי אות ד' בזה וא"כ בכל השנה איך משכח"ל דמת כה"ג שחרית ומינו אחר באותו יום שיהי' קריבין מנ"ח משלו כיון דעדיין אינו נעשה כה"ג וא"ל דהפי' במשנה אם הי' כבר כה"ג בחייו ע"י שיהי' בראשון פסול דהלשון ומינו אחר תחתיו נראה דהי' מינוי חדשה אחר מיתת הכה"ג הקודם וקשה טובא א"כ אמאי יתחייב במנ"ח באותו יום שמינוהו כיון דעדיין א"ר לעבודה עד שיתרבה ז' ימים