כלי חמדה ויקרא קפ

הקרא כי את לחם אלקיך הוא מקריב דקאי על שתי הלחם שבעצרת דאין בו משום הקרבה לגבוה וכל ההקרבה בו הוא רק אכילת הכהנים ומשום זה דאוכלין בקדשים משום זה יש עליהם איסור טומאת כהנים ולכן לא פירש רש"י ז"ל כל מאכל קרוי' לחם כיון דאין כוונת התוה"ק על הקרבות הקרבנות אלא על אכילת קדשים וזה מיוחד בשתי הלחם שא"ב שום הקרבה אלא אכילת כהנים וזה הוא ההקרבה לד' דא"כ שפיר קאמר קרא כי את לחם וגו' אמנם לקמן בפרשת בע"מ שכונת התוה"ק על הקרבות הקרבנות דהרי באכילת קדשים בע"מ מותר כמו שאר כהנים א"כ שפיר מוכרח רש"י ז"ל לפרש כל מאכל קרוי' לחם וז"נ בישוב ד' רש"י ז"ל. ומעתה א"ש דברי הרשב"א ז"ל דאע"ג דאינו אביו מ"מ כיון דמכח רוב אמרינן שהוא כהן ואוכל בקדשים והוי בכלל וקדשתו וממילא מוזהר על הטומאה ועי' בפרמ"ג או"ח הלכות קריאת התורה במש"ז בפתיחה שחקר לענין כהן בע"מ אי הוא בכלל וקדשתו כי את לחם אלקיך וגו' ועיי"ש שכתב בזה"ל וי"ל מקריב אכילה נמי בכלל ולדברינו מוכרח דפירוש הקרא דקאי על אכילה ובע"מ בכלל כיון דג"כ חולק בקדשים הרי לענין אכילת קדשים אין נפ"מ בין כהן תם לבע"מ וא"כ נראה פשוט דהוא בכלל את לחם אלקיך הוא מקריב וכמו שמוזהר על הטומאה. אמנם מ"ש הפרמ"ג שם סק"ח לתמוה על המג"א ז"ל דס"ל דקטן אינו בכלל וקדשתו כיון דלאו בר עבודה הוא א"כ בע"מ נמי לאו בר עבודה הוא ואי משום דבע"מ חולק בקדשים הא קטן ג"כ אוכל קדשים ומה בכך דאינו חולק לענ"ד החילוק מבואר דדוקא בע"מ נהי דאינו מקריב כיון דחולק בקדשים הרי בעבודה זו דאכילת קדשים יש לו זכות כמו כל הכהנים ולכן הוא בכלל וקדשתו משא"כ קטן אע"ג דמותר לאכול בקדשים מ"מ אינו בר עבודה וברור הדבר דבמצות שתה"ל אם יתחלק כל הקרבן לכהנים קטנים לא נתקיים מצות שתה"ל כיון דכל מצותיו הוא אכילת כהנים צריך שיאכלוהו כהנים בני מצות משא"כ אם יאכלו אותו כהנים בע"מ נתקיים המצוה דשתה"ל א"כ בע"מ איתא בכלל קרא דאת לחם אלקיך הוא מקריב וכהנים ליתא בכלל זה וצדקו ד' המג"א ז"ל

ויש להביא ראי' לזה דממקומו הוא מוכרע ביבמות (דף קי"ד ע"ב) דעושה בש"ס צריכותא בהא דצריך בטומאת כהנים ודם ושרצים להזהיר גדולים על הקטנים ואמרינן בגמ' דאי אשמועינן טומאת כהנים שאני משום דריבה בהן הכתוב מצות יתירות וקשה לפ"ד הרשב"א ז"ל וכמו שביאר דבריו הג' בעל חת"ס ז"ל דענין טומאת כהנים משום וקדשתו כי את לחם וגו' א"כ אמאי לא אמרי' בפשיטות דמטומאה א"ר לכל התורה כיון דהתוה"ק אמרה בהדיא הטעם משום דמקריב את לחם ד' והיינו משום שאוכל קדשים א"כ ממילא גם קטן יש להזהירו לבל לטמאות כיון דגם הוא בכלל וקדשתו א"ו כמו"ש המג"א ז"ל דקטן ליתא בכלל וקדשתו וכמו"ש מילתא בטעמא וא"ל דלפ"ד המג"א ז"ל יקשה להיפך על הא דאמרי' בגמ' שם ואי אשמעינן הני תרתי משום דאיסורן שוה בכל אבל טומאה אימא לא ואמאי לא אמרינן בפשיטות כיון דהוא מפורש הטעם בתוה"ק וקדשתו כי את לחם וגו' וקטן ליתא בכלל זה לכן ל"ש להזהירו על הטומאה ז"א דמלבד די"ל בפשיטות כיון דהא דאינו בכלל וקדשתו הוא מכח קטנותו ולכשיגדל יהי' בכלל א"כ הוי כמו שאר איסורין ועי' בספרי "חמדת ישראל" בסוף דיני שבת מ"ש בזה מלבד זאת י"ל דזה באמת פירוש הגמ' אבל טומאה אימא לא כיון דא"ש בכל רק לכהנים אזהרה רחמנא משום דהם מקריבים את לחם ד' א"כ ל"ש להזהיר ע"ז גדולים על הקטנים כיון דקטנים אינם בכלל זה ויש עוד להאריך בזה ואכ"מ

והנה באבן עזרא כתב הטעם דכתיב לאמו ולאביו יטמא דלכן הקדימה