כלי חמדה ויקרא קעח

ומעתה נראה דאע"ג דחלל כשר גם בעבודת כה"ג מ"מ בעבודת דלפני ולפנים ביוה"כ למ"ד ביומא (דף ו' ע"א) דאבניטו של כה"ג ביוה"כ הוא אבניטו של כהן הדיוט בכל ימות השנה והיינו דאבנט של כה"ד בכל ימות השנה הי' ג"כ של בוץ א"כ זה שנכנס כה"ג לפני ולפנים לעבוד עבודה אין הטעם מצד הבגדים כלל דהרי כהן הדיוט הי' ג"כ לובש אותן הבגדים ממש כשעבד עבודה ואעפ"כ אם עבד בפנים עבודתו פסולה וע"כ משום קדושת כהונה גדולה שיש עליו בעצם בשביל זה הותרה לו הכניסה לפני ולפנים ולעבוד שם עבודת אלו וכיון שצריך בהן כה"ג בעצם וליכא בהו בגד"כ של כה"ג שוב ממילא החלל פסול בהן וא"כ כשחל יוה"כ בשבת שפיר שייך בי' איסור סקילה בקטורת דלפני ולפנים וזה נכון מאוד לקיים ד' הג' בעל הפלא"ה ז"ל אע"פ שהוא ז"ל לא כוון לזה. ובעיקר ד' התוס' יותר נראה כמו"ש מורי הג' "מקוטנא" ז"ל בספרו ישועות ישראל דאע"ג דקי"ל דחלל קודם שנודע עבודתו כשרה מ"מ לאותן שיודעים שהוא חלל עבודתו פסולה וא"כ בקרבן ציבור אם יש ישראל שיודעים שהוא חלל א"כ להם פסול הקרבן וממילא פסול לכל דבק"צ צריך שיהי' ראוי לכל ישראל וכבר זכרנו דבריו בספרי "חמדת ישראל" חלק הלאוין אות צ"ב עיי"ש

ובדרך פלפול אמרתי בזה לת' קושית העולם מובא בראש יוסף חולין בסוגי' דרוב בהא דילפינן רוב ממכה אביו ואמו ול"ח דילמא לאו אביו הוא והא משכח"ל בקינא לה הבעל ושתתה מים המאררים ולא בדקוה המים וא"כ מוכרח שלא זינתה וטהורה היא וא"ל דאין האיש מנוקה מעון הא משכח"ל שקינא לשתי נשים ואחת בדקו המים וא"כ ע"כ דלא זינתה וגם דהיא ע"י כהן אחד ומוכרח כהן הוא כהן כשר ג"כ. אמנם להנ"ל י"ל דא"ר די"ל דהכהן הוא חלל וקי"ל דקודם שנודע עבודתו כשרה אמנם למי שנודע לו שהוא חלל א"כ אצלו אינו כהן ועבודתו פסולה וא"כ אכתי יש לחוש דילמא הכהן הוא חלל ואותה אשה יודעת מזה שהוא חלל וצרתה לא ידעה ולכן לצרתה בדקוה המים ואותה לא בדקו המים אע"ג דזינתה לכן צריך לבוא לרוב על הכהן עכ"פ. אך יש לדחות לפי"מ דקי"ל דגם כתיבת המגילת סוטה צריך כהן דוקא וכתבה ישראל פסולה אמנם ז"ב דאינה בגדר עבודה ול"צ בגד"כ וא"כ זה שצריכה כהן הוא מצד כהן בעצם וא"כ אם הי' חלל פסולה ואין המים בודקין אותה וא"כ אכתי משכח"ל שהכהן הזה כתב השני מגילות ואחת בדקו אותה המים א"כ מוכרח דכהן כשר הוא דאם הי' חלל אע"ג שלא נודע המגילה פסולה כיון דאינה עבודה צריך כהן דוקא וחלל אינו כהן והארכנו בזה בפלפול ואכ"מ כי לא באתי בזה אלא לבאר ענין חלל מפני שלא ראיתי עוד הדבר מבואר בשום מקום. ואין להקשות על דברינו מגמ' ערוכה פסחים (דף ע"ב ע"ב) דאמרינן בגמ' לענין חלל באכילת תרומה ג"כ דתרומה הוי עבודה ואמרינן בירך ד' חילו עיי"ש והרי תרומה ל"צ בגד"כ וא"כ אע"ג דהוי עבודה ע"כ מפאת שהם כהנים בעצם א"כ בחלל ל"ש זה והוי עבודה פסולה. אך כמה תשובות בדבר. אחד יש לומר בפשיטות דהרי אע"ג דתרומה הוי עבודה מ"מ ל"צ כהן דוקא דהרי נשיהם ועבדיהם ג"כ יאכלו א"כ עבודה זו א"צ כהן דוקא אלא מי שהוא קנינו של כהן הוי בכלל עבודה זו א"כ ה"ה חלל כיון דהוא בן כהן אע"ג דלאחר שנודע אסור בתרומה מ"מ יש לו שייכות לכהונה אפי' א"נ כמו"ש הצל"ח ריש ברכות בד"ה שהכהנים דאינה עבודה אלא בכהנים הזכרים עצמם מ"מ נראה לפענ"ד ברור דבאמת ד' הגמ' לאו הלכתא הוא ומד' הר"מ ז"ל פרק יו"ד הלכה י"ב מהלכות תרומות נראה מבואר דס"ל דחלל לאחר שנודע חייב קרן וחומש וא"נ דתרומה הוי בכלל עבודה ואמרינן ע"ז בירך ד' חילו ופועל ידיו תרצה א"כ כמו שפסק הר"מ ז"ל דאפי'