כלי חמדה ויקרא קעו

הקושיות שיש בזה ומה"ט צריכין ריבוי לזרע פסול דהו"א דדרך העבו"ז הי' לבחור את המעולה שבבניו לא הפסול ואין עבודתה בכך קמ"ל קרא דגם ע"ז חייב כנ"ל ברירא דהא מילתא בעזהי"ת ויען שכתבתי קצת בד' ר"ת אי אזלינן בת"ר ממל"מ ארשום לך בזה מה דק"ל כעת ביבמות (דף ד' ע"א) דאמרינן בגמ' אמר ר"י אפי' למאן דלא דריש סמוכין בעלמא במשנה תורה דריש דהא ר"י בעלמא לא דריש ובמ"ת דריש ובעלמא מנ"ל דלא דריש דתני' ב"ע אומר נאמר מכשפה ל"ת ונאמר כל שוכב עם בהמה מות יומת סמכו ענין לו מה שוכב עם בהמה בסקילה אף מכשפה בסקילה א"ל ר"י וכי מפני שסמכו ענין לו נוציא זה לסקילה וכו' עיין היטב בגמ' ורש"י ותוס' שם. וקשה לי מנ"ל דלא דריש ר"י סמוכין בעלמא דילמא דריש באמת סמוכין בכל התורה כיון דהתורה סמכה זל"ז מסברא דדמי לי' אך מ"מ כיון שאין זה בירור גמור שזה כונת התוה"ק כיון דאינה מוכח ומופנה דלהכי הוא דאתי לכן לא עדיף מרוב וא"כ דוקא באנוסת אביו שפיר דרשינן סמוכין לחייב מלקות באנוסת אביו משא"כ הכא שפיר שואל ר"י וכי מפני שסמכו ענין לו נוציא זה לסקילה והכונה כיון דאפי' אם לא נדרוש סמוכין ג"כ יתחייב מיתה או סייף או חנק רק בסמוכין יתחייב סקילה שפיר שאל ר"י דמנ"ל דסמוכין להכי הוא דאתי לחייב בזה מיתה חמורה וכמו דלא אזלינן בת"ר ממל"מ ה"ה דלא דרשינן סמוכין לחייב מיתה חמורה כיון שאינו מוכח ומופנה כנ"ל: פרשת אמור

א) (כ"א א') ויאמר ד' אל משה אמור אל הכהנים בני אהרן וגו'. וכתב הרמב"ן ז"ל בזה"ל וטעם "הכהנים" כי במצות אשר הם בעניני הקרבנות יאמר אל אהרן ואל בניו ולא יזכירם בשם "הכהנים" וכו' אבל בכאן יזהיר שלא יטמאו במת לעולם אפי' בעת שלא יבואו במקדש והוא מעלה להם בעצמם ולכן הוזכר הכתוב הכהנים לומר כי בעבור שהם כהני ד' ומשרתי אלקינו יאמר להם שינהגו כבוד וגדולה בעצמם ולא יטמאו לעולם והנה החללים מוצאים מן הכלל הזה עכ"ל. וכונת דה"ק נראה דהנה בכהנים בני אהרן יש שני קדושות. א' הקדושה הבאה מכח האבות שהם בני אהרן. וב' במה שהם עצמם כהנים דכיון שהם בני אהרן ממילא גם הם כהנים ויש להם קדושה עצמיות ג"כ והסביר לנו רבינו הקדוש ז"ל דענין זה שאסרה תורה טומאת כהנים אינו מפאת שהם בני אהרן דהרי חללים הם ג"כ בני אהרן ולכן עבודתם כשרה ואעפ"כ מותרים לטמאות למתים. והטעם משום דחללים אע"ג שהם בני אהרן מ"מ אינם בכלל כהנים דאין עליהם קדושת כהונה כיון שנתחללו מקדושתן ואיסור טומאת כהנים הוא מפאת שהם כהנים וזה מוכרח מאוד לדעת הר"מ ז"ל דאפי' לאחר שנודע עבודת חלל כשרה, ואעפ"כ מותר לטמאות למתים וכן יש להכריח מבע"מ דאסור בעבודה ואעפ"כ אסור לטמאות למתים וע"כ דאיסור טומאת המת בכהנים אינו מפאת עבודת המזבח אלא מפאת קדושת כהונה ולכן בע"מ אע"ג דלא חזי לעבודה כיון דקדושת כהונה עליו לגמרי דהרי אוכל בקדשי קדשים ג"כ ולכן אסור לטמאות למתים משא"כ חלל אע"ג דעבודתו כשרה דילפינן לה מקרא דבירך ד' חילו מ"מ כיון שהוא חולין ואין עליו קדושת כהונה לכן מותר לטמאות למתים. ועי' ביבמות (דף י"א ע"ב) דפליגי במי שנגמ"ד לגלות ונמצא