כלי חמדה ויקרא קעה

וראיתי עוד להגז"ל שכ' נתרץ קושית הח' הנ"ל עפ"מ שרוצה לחדש בהא דס"ל לר"ת ז"ל דממיתה למיתה לא אזלינן בת"ר ה"ד אם במיתה הראשונה לא צריך לבוא מתורת רוב כלל כגון במחלל שבת ודכותי' דאף אם לא ניזל בת"ר חייב מיתה הראשונה ושפיר אמרינן דממל"מ לא אזלינן בת"ר משא"כ במכה אביו דגם במיתה הראשונה דמתחייב מצד רוצח צריך לבוא לרוב דלאו טריפה הוא וא"כ כיון דעכ"פ צריכין אנו למיזל בת"ר שוב אזלינן גם בת"ר זה דאביו הוא ומחייבינן אותו המיתה החמורה עיי"ש שהאריך בזה. ולענ"ד גם בזה יש לעי' דמלבד דהסברא גופא מפוקפקת דמה בכך דבלא"ה צריך לרוב מ"מ הא עתה צריך תרי רובא משא"כ במיתה הראשונה ל"צ הרוב דאביו מלבד זאת יש לעי' לפ"מ דקי"ל בסנהדרין שראו כלן לחובה פוטרין אותו וא"כ תמיד דחייב מיתה הוא רק עפ"י רוב א"כ גם במיתה הראשונה צריך לחייב אותו רק מצד רוב ושוב בנסקלין ונשרפין ניזל ג"כ בת"ר אף דהוי ממל"מ ובפרט במחלל שבת הקשו כולם לאיסי בן יהודא איכא אחת שאין חייבין עלי' וע"כ צ"ל דאזלינן בת"ר ומלאכה זו מלאכה המחויבת הוא ושפיר קשה ניזל לגמרי בת"ר א"ו דזה אינה סברא כלל כיון דהרוב שצריך במיתה שני' ל"צ במיתה ראשונה שוב לא אזלינן בת"ר כיון דהוי ממל"מ וא"כ הדר"ל קושיתינו הנ"ל. אמנם מה שנלענ"ד לת' קושיתינו הנ"ל דנהי דס"ל לר"ת דממל"מ לא אזלינן בת"ר ה"ד אם במיתה הראשונה ל"צ רוב משא"צ במיתה השני' אבל אם יהי' צריך במיתה הראשונה רוב משא"צ במיתה שני' אז נראה פשוט דשפיר אזלינן בת"ר לחייבו במיתה שני' דל"ש דלא אזלינן בת"ר לחייבו מיתה חמורה ז"א דגם במיתה הקלה צריך ג"כ רוב אחר משא"צ במיתה החמורה וז"ב ופשוט

ומעתה לפ"מ דנראה פשוט דה"ה במולך את בנו טריפה חייב מצד מולך כיון דעכ"פ מעביר מזרעו למולך וכ"כ הג' בס' מנ"ח ז"ל וא"כ שפיר אזלינן בת"ר לחייב מצד מולך ול"ש דהוי ממל"מ ז"א דהא אם נבוא לחייבו מצד רוצח יהי' צריך לבוא להרוב דאינו טריפה וא"כ מאי חזית דאזלית בת"ר דאינו טריפה זיל בת"ר דאביו וחייב מצד מולך וז"נ בעזהי"ת (ועפ"ז א"ש מה שקשה לפי האמת דקי"ל דמכה אביו היינו חבלה מ"מ ההורג את אביו לגמרי לא יתחייב אלא סייף כיון דהוי ממל"מ כמו שהקשה הח' הנ"ל רק דהוא הקשה לס"ד דגמ' אך באמת גם לפי הלכה יקשה כנ"ל ולדברינו א"ש לפ"מ שכ' הג' מוהרא"ז מרגליות ז"ל בת' שבס' רא"פ דההורג את אביו טריפה ח"מ דלא גרע מחבלה והוי בכלל מכה אביו ודבריו נראין ברורין כיון דקי"ל דשוחט את הטריפה בשבת חייב משום נ"נ וע"כ דהוי חבלה א"כ ה"ה בהורג אביו והארכנו בזה במק"א וא"כ לפי האמת שפיר חייב חנק דאזלינן בת"ר דאביו הוא דא"ל דממל"מ ל"א בת"ר ז"א דהא א"נ דלאו אביו הוא יהי' צריך לרוב דלאו טריפה הוא משא"כ עתה א"צ לרוב דטריפה כיון דמכה אביו חייב היה הורג טריפה כנ"ל. וא"כ שוב אזלינן בת"ר דאביו הוא אך הח' הנ"ל שפיר הקשה להס"ד דנימא דא"ח מיתה במכה אביו כ"א עד דקטלי' ושוב יהי' פטור בטריפה כמו בכל אדם ושפיר גם א"נ דאביו הוא יהי' צריך לרוב דאינו טריפה וקשה הא הוה ממל"מ ול"א בת"ר וז"ב

אך בכ"ז לא נעלה ארוכה בעיקר הקושיא דאמאי לא ילפינן בגמ' רוב ממולך לכן נלענ"ד דבמולך א"צ כלל לרוב כיון דכל חיובא דמולך הוא מצד שעושה כתועבות העכו"ם כמו שמפורש בתורה א"כ מי שהוא מוחזק לבנו והוא מעבירו למולך ועובד ע"ז כדרך שעושין העכו"ם חייב מצד מולך אף אם לפי האמת אינו בנו כיון שעשה כדרך העבודה וכן העכו"ם אינו מעביר דוקא בנו אשר נולד מאשתו בעת שידע בטח שלא נתעברה מאחר וסתם עכו"ם פרוצים בעריות וא"כ אם הישראל עושה כן הוי מעביר מזרעו למולך וחייב מיתה וא"ש כל