כלי חמדה ויקרא קעב

הטעם מצד איסור הקדש דא"כ נימעט גם איסור הנאה אחר והרי גם גזלן מחויב ג"כ בערלה אך הטעם דמצד שהם של גבוה נתמעטו מערלה ומעתה נראה דאע"ג דהגדולין מותרין מ"מ כיון דמה שנוגע להקנין ה"ה של גבוה כיון דמכח הקדש קאתי וא"כ שפיר אינו נוהג בהם ערלה והוא סברא ישרה ונכונה בעזהי"ת

והנה הרב הנ"ל השיב עוד הפעם על דברינו וגם אני השבתי ע"ד וגם בת' לכבוד יד"נ הה"ג בעל בכורי שלמה שיחי' כתבתי בזה בארוכה ומסודר בספרי דרך חיים וכאן כתבתי רק ראשי פרקים מה שיש להעיר בעניינים אלה וישמע חכם וגו'

ו) (כ' ב') איש איש מבני ישראל ומן הגר הגר בישראל אשר יתן מזרעו למולך מות יומת וגו'. העתק מתשובה שכתבתי לתלמידי ושייכה לסדר זה מ"ש להקשות ע"ד הש"ס סנהדרין (דף ס"ד ע"ב) בהא דאמרינן בגמ' אין לי אלא זרע כשר זרע פסול מניין ת"ל בתתו מזרעו ופירש רש"י דזרע פסול היינו ממזר והקשית הא יש לחוש דילמא לאו אביו הוא ול"ש בזה רוב בעילות אחר הבעל והארכתי קצת בענין זה. הנה זה איזה שנים כתבתי בענין זה בח' ליבמות (דף י' ע"א) ואעתיק לך את האמור בחידושי ותמצא ד"נ בעזהי"ת וז"ל שם בגמ' א"ל ר"א לר"כ דאי נמי משכח"ל יעקב אנס כלתו והוליד ממנה בן וכו'. והנה לכאורה יש לדקדק אמאי נקט אנס דוקא. וראיתי בריטב"א שהרגיש בזה וכתב דבעי לאפוקי היכא דזינתה במזיד דאז הוי צרת סוטה אד"ק ויש לדון בזה הא כנראה ר"א פליג לקמן (דף י"א) על רב דס"ל צרת סוטה אסורה עיי"ש ויש לדחוק בזה דאחר ששמע ר"א התי' מרב קיבלה מני' אמנם לולי דברי הריטב"א ז"ל נלענ"ד דלהכי נקט אנס דוקא דבמזידה י"ל כשם שזינתה עם זה כך זינתה עם אחר כמו"ש הר"מ ז"ל בפ"ג מיבום ומקורו מס"פ אלמנה מדאפקרה נפשה לגבי האי וא"כ ל"ש לומר דנתני' במשנה כיון דאינו מזוקק ליבום אלא מספק וספיקות לא קתני במשנה לכן נקט אנס דיש לה חזקת צדקת וכשרות דלא זינתה עם אחר והוא בנו ודאי ופשיטא דהר"מ ז"ל מודה דאם אחד אנס א"א והוליד ממנה בן באופן דליכא לספוקי בבעל כגון שהוא במדה"י וכדומה דהוי בנו ודאי ופוטר מן היבום דל"ש לומר בזה מדאפקרה נפשה כיון דהיתה אנוסה וזה ברור מאוד. ובזה יש לתמוה לפ"ד על המרדכי פ"ב דיבמות על המשנה (דף כ"ב ע"א) דמי שיש לו בן מ"מ פוטר מן היבום ואמרינן בגמ' לאתוי' ממזר וכ' המרדכי שלדעת הר"מ ז"ל לא משכח"ל בנו ודאי כ"א בחבושין בבית אסורין ועפ"ד נסתר זה הא נ"ל בפשיטות היכא דאנס אחת מחיי"כ והוליד ממנה בן דבכה"ג גם הר"מ ז"ל מודה דהוי בנו ודאי ועפי"ז א"ש מה שיש לדקדק במשנה דקתני וחייב על הכאתו ועל קללתו ואמאי לא נקטה המשנה דמחויב על קללת האם ואמאי נקט דחייב על קללת האב אמנם עפ"י הנ"ל א"ש כיון דחייב על קללתו ע"כ דהוא בנו ודאי יקשה נימא כשם שזינתה וע"כ דמיירי באנוסה וא"כ פשיטא דחייב על קללת אמו ועיקר הרבותא דחייב על קללת האב אע"ג דאינו עושה מעשה עמך בהולדת בן זה מ"מ כיון דהשתא עשה תשובה חייב על קללתו. ובזה מצאתי מקום לת' מה שהי' ק' עלי מאז שבכל מקום בש"ס דנקט בתו ע"י זנות נקט בתו מאנוסתו ולא נמצא מבואר להדי' בגמ' דגם בבת מפותתו חייב מיתה אע"ג דפשיטא דאידי ואידי חד דינא אית להו אמנם לפי דברינו א"ש דבבת מפותתו קשה והמציאות שיהי' חייב מיתה כיון די"ל כשם שזינתה עם זה וצ"ל בחבושין בבא"ס דוקא וזה לא שכיח לכן נקט בתו מאנוסתו וז"ב ואמת. שבתי וראיתי בת' שיבת ציון להג' מהור"ש לאנדא ז"ל סי' ס"ז שכ' לתמו' על המרדכי שתי' דלהר"מ ז"ל מיירי המשנה בחבושין בבא"ס וכתב בזה"ל ודברים אלה תמוהים אצלי דלמה לי' להמרדכי לאוקמה