כלי חמדה ויקרא קעא

סובר להלכה דמועלין בגדולין והר"מ ז"ל פסק כר"י והנה באמת לפ"ז ארווח לן טובא מה שהקשינו במכתבי הקודם אמאי לא אמר בגמרא בסוגי' דחזקי' דצריך לכם להתיר הקדש מערלה ולהנ"ל י"ל לפמ"ש בקרן אורה מעילה (דף י"ג) להוכיח דלרבנן דס"ל דאיסורא בעלמא הוא רק איסור דרבנן אבל מה"ת גדולי הקדש מותרין לגמרי א"כ י"ל דסתם גמ' דפסחים אזלי אליבא דרבנן דאין מועלין בגדולין וא"כ לא משכחת כלל שיהי' הפירות אסורין מה"ת דאפי' שניהם הקדש ג"כ הוי הפירות חולין מה"ת ולא נוכל למעט מלכם אך להלכה כיון דאף לרבנן עכ"פ איסורא איכא והפירות אסורין מדרבנן שוב שפיר אמרינן דאינו נוהג בו ערלה וכ"ש הר"מ ז"ל דפסק להלכה דמועלין בגדולין שפיר פסק דנוטע להקדש פטור מערלה ותמהני על כת"ה שלא הרגיש בזה וכתב על הקו' שהוא קו' חמורה ובאמת לפי דרך זה הוא תי' נכון וברור ובחידושנו אמרנו לת' בזה דברי הר"מ ז"ל בפ"י מהלכות מעשר שני שכתב בזה"ל הנוטע לרבים בתוך שדהו חייב בערלה שנאמר ונטעתם אפי' לרבים עכ"ל ותמו' מאוד דהרי בסוגי' דחזקי' מבואר דאם דרשינן ונטעתם אפי' לרבים אז אתי לכם להורות דוקא ביחיד ועי' בכסף משנה שהרגיש בזה וכתב דרבינו לא חשש לזה והוא תמו' מאוד אמאי לא חשש לסוגיות הגמ'

אמנם לדברינו א"ש מאוד דהנה באמת קשה על ר"י דס"ל דונטעתם אתי להורות לרבים א"כ מנ"ל דלכם אתי ג"כ להורות לזה ונימא דהוי ריבוי אחר ריבוי דילמא לכם אתי למעט של הקדש כמו"ש בירושלמי אך באמת א"ש דר"י ס"ל דאין מעילה בגדולין וכמו שנראה מד' הגמ' לקמן (דף נ"ו ע"ב) וא"כ אע"ג דאיסורא איכא מ"מ ליכא בזה איסור תורה וכמו"ש הקרן אורה הנ"ל וא"כ ליכא למימר דלכם אתי להוציא הקדש וע"כ דלכם לרבות אתי והוי ריבוי אחר ריבוי משא"כ הר"מ ז"ל דפוסק להלכה כר"י דמועלין בגדולין אם כן שפיר אמרינן דונטעתם לרבים משמע ולכם אתי להורות להוציא של הקדש דפטור מערלה וז"ב ואמת בעזהי"ת בדעת הר"מ ז"ל דמשום דדריש לכם להוציא הקדש לכן לא חייש לד' הגמ' פסחים ואולי זה כונת הר"מ ז"ל

היוצא לנו מזה כי דרך סלולה הוא לת' כל הקושיות שיש בזה אך בכ"ז מסתימת ד' כל הפוסקים שלא ביארו זה נראה לענ"ד דבהקדיש האילן לחודא גם כן פטור מערלה ואף על גב דהגדולין מותרין כיון דהאילן הקדש אינו בכלל לכם אך כבר כתבנו שיש לעי' בזה כיון דלכם כתיב על הפירות

ג) אמנם כעת נלענ"ד להסביר הד' מילתא בטעמא דהנה הטעם דגדולי הקדש מותרין י"ל כיון דהוא לא הקדיש הגדולין אלא הפירות הי' הקדש והוא נטעם נהי דגדולין קדשי מ"מ הוי כהקדש ממילא שלא בא ע"י אדם ואין בו מעילה כמו"ש הרמב"ן ז"ל במס' ב"ב (דף ע"ט) גבי חצר הקדש וכ"כ האחרונים הטעם בזה וכמו"ש במכתבי הקודמים ומעתה נראה אע"ג דהפירות מותרין באכילה מ"מ ה"ה של גבוה וכמו"ש הרמב"ן ז"ל דאע"ג דיש חצר להקדש מ"מ אין מועלין במה שבתוכו ופשוט דהרמב"ן לאו דוקא אין מועלין קאמר אלא דמותר לגמרי דאל"כ יהי' נפ"מ בין הרמב"ן ובין הרשב"א לדינא ומדברי הרמב"ן נראה שאין נפ"מ לדינא כלל בין טעם הרשב"א ובין לטעם עצמו וע"כ כדאמרן ועיין בס' אומץ יוסף להרב מברעסלא זצ"ל סי' קנ"ד מ"ש לת' קושיות המג"א על הרמב"ן ז"ל ממעות שנמצאו בהר הבית וכתב ג"כ כן בדעת הרמב"ן ז"ל דאע"ג דהוא של גבוה מ"מ מה שנוגע לענין איסר והיתר ה"ה חולין ממש ומעתה נראה דה"ה גדולי הקדש אע"ג דמותרין באכילה מ"מ הם של גבוה וא"כ שפיר הם נתמעטו מלכם דהרי נראה פשוט דהא דנתמעט של גבוה מלכם אין