כלי חמדה ויקרא קע

כשמתחיל לגדל פירות ולינוק מהקרקע אז חל ההקדש ממילא וכיון שכן אין מעילה בהפירות כמו"ש הרמב"ן ז"ל לענין חצר להקדש כיון דאינו הקדש הבא ע"י אדם כן ה"נ כיון דהפירות והאילן לא הוקדשו ע"י אדם רק כיון דיונק מהקדש אמרינן דנעשה הקדש ממילא הפירות מותרין ואין מועלין בהן וממילא נוהג בהן דין ערלה

אמנם לאחר העיון נראה דז"א וברור הדבר דאין האילן נעשה הקדש בע"כ ואינו דומה לנדון הרשב"א בת' דהתם שפיר אמרי' דבמקדיש גוף מהיום ופירות לאח"ז אין להקדש זה חלות כלל אבל הכא כיון דאפשר לעקור האילן מהשדה א"כ אין הגזבר יכול לומר אינו מניחך לעקור ויהי' ההקדש חל בע"כ מצד דיונק מההקדש דהוא יכול לומר נטיעתי אני נוטל ובשביל זה אינו נעשה הקדש בע"כ ולא מבעי' לדעת הפוסקים דמזיק הקדש פטור לגמרי א"כ נראה ברור דא"ד הקדש להדיוט דבשביל מה דכחוש את שדה הקדש לא יהי' יוכל ליטול את הנטיעה אח"כ משדה הקדש אך אפי' לדעת רוב הפוסקים דמזיק הקדש חייב מדרבנן עכ"פ מ"מ לפי"מ דקי"ל אין מעילה במחובר נראה דמזיק קרקע של הקדש ג"כ אינו חייב מדין מזיק אפי' מדרבנן אך אפי' א"נ דחייב מדין מזיק מדרבנן ג"כ נראה פשוט דבנוטע אילן של הדיוט בתוך קרקע דהקדש יכול ליקח הנטיעה מהקרקע ולשלם מה דמכחיש להקרקע ואע"ג דבהדיוט א"י לומר כן כנראה מסוגיות הש"ס דלא קאמר נפ"מ זו בין טעם זה לטעם דישוב א"י וכבר הרגיש בזה חותנו הגאון זצ"ל בס' פתחי שערים ה"ד בהדיוט כיון דגוף הקרקע יש לו בו תועלת א"כ שפיר יכול לטעון איני רוצה שיהי' לי קרקע כחושה משא"כ בהקדש שאין תועלת להקדש בהקרקע אלא לפי דמים א"כ משלם את מה שיפסיד הקרקע עיד"ז ונוטל את הנטיעה שלו וא"כ האילן נשאר חולין כמות שהי' כיון דיכול לומר תמיד נטיעתי אני נוטל וז"ב ופשוט לענ"ד בס"ד

ב) אמנם כ"ז כתבתי לפי הנחת כת"ה ליסוד מוסד בהא דהקדיש ואח"כ נטע פטור היינו בהוקדש הקרקע ג"כ. אמנם לענ"ד הדבר צ"ע טובא והנה כת"ה אתי עלה מתרי טעמי. א' דבנוטע אילן של הקדש בהקרקע של חולין הוי כיורד לתוך שדה חבירו שלא ברשות דהאילן נעשה של חבירו רק צריך לשלם לו דמי הנטיעות וה"נ כן הוא ולענ"ד תמוה מאוד לדמות זה לזה דהרי זה דומה לגוזל אילן ונטעו בתוך קרקע שלו דפשיטא דהגוזל יכול לומר נטועה שלי אני נוטל אם לא מצד שינוי למ"ד שינוי קונה וזה ל"ש בהקדש ועוד דהרי ממקומו דאתי עלה גבי ירד לתוך שדה חבירו שלא ברשות אע"ג דא"י ליקח בע"כ של בעל השדה אבל בעל השדה הרי יכול לומר לו טול נטיעתך וצא וכמו"ש הרמב"ם ז"ל א"כ ה"נ כיון דהנוטע אילן של הקדש אינו רוצה לזכות בהאילן ה"ה נשאר הקדש אמנם בלא זה תמוהין דברי כת"ה בזה במחכ"ת דדוקא בנוטע אילן שלו לתוך של חבירו לא יכול לומר אח"כ נטיעתי אני נוטל אבל בלוקח אילן של הקדש ונטעו בשדה של חבירו הדבר ברור דהגיזבר יכול לעקור הנטיעה מהשדה וכן בנטעו בשדה שלו ואיני יודע לד' כת"ה מקום כלל איך מדמה זל"ז. וטעם הב' כתב מעכת"ה מצד דבאמת קשה הא גדולי הקדש מותרין אך מחדש בהא דגדולי הקדש מותרין היינו רק בשזרען בשדה הדיוט אבל אם השדה הוא ג"כ הקדש בזה הגדולין אסורין ובזה פליגי ר"י וחכמים אם מועלין בגדולין וגם לחכמים דאין מועלין מ"מ איסורא איכא כמבואר בפסחים (דף נ"ו ע"ב) א"ד כת"ה

והנה דבר זה נראה מסברא ואע"ג דטעמא דמר לא נהירא לי כמש"ל מ"מ החילוק מבואר מצד זוז"ג לכן גדולי הקדש בשדה הדיוט מותרין משא"כ כשהכל הוא הקדש בזה פליגי ר"י וחכמים ור"י