כלי חמדה ויקרא קסח

שגדלו מקודם מותרין וא"כ יש עצה לחלל את הפירות בכל שנה ושנה ואח"כ יפדה להאילן ג"כ אלא שקשה לעשות כן כיון שאסור להקדיש בזה"ז

וזה אשר השבתי לו מ"ש כת"ה להצדיק את ד' חותנו הגזצ"ל די"ל דכונתו דמחלל את הפירות בכל שנה ושנה מג' שני ערלה וצ"ל לדבריו ואחר שני ערלה מחלל את האילן ג"כ ואם זה כונתו עיקר חסר מן הספר ועוד דאין זו תקנה כלל להקדיש אילן ולהניח אותו הקדש שלש שנים דאסור הוא משום תקלה והרי כל ההיתר של חותנו זצ"ל מצד דבזה"ז מחללין על ש"פ אפי' לכתחילה מצד תקלה וא"כ פשיטא דאסור להניח כרם של הקדש כל ג' שנים ולחלל בכל שנה את הפירות כשיגדילו מחשש תקלה כמבואר במס' עבוד"ז (דף י"ג ע"ב) ועוד דאם זה היתה כונת חותנו הגז"ל לפדות את הפירות איך פשיט לי' כ"כ דצריכין פדיון הא מבואר במשנה דמס' תרומות פ"ט משנה ד' דגדולי הקדש הרי הם חולין וא"צ לפדות אלא מה שזרע א"כ נראה דבנטע אילן והוציא פירות כיון דאילן כדקאי קאי א"צ פדוי' כלל ועיי"ש ברע"ב ז"ל שכתב להדי' דאפי' בדבר שאין זרעו כלה א"צ פדוי' אלא אותה סאה עיי"ש וא"כ פשיט דה"ה באילן של הקדש דהגדולים המה חולין ול"צ פדיון כלל. הן אמת שבר"ש שם הובא ד' הירושלמי שמחלק בין דבר שזרעו כלה לבין דבר שאין זרעו כלה בהקדש ולכאורה עלה בדעתי שמוכרח כן דהרי מבואר ברמב"ם ז"ל פ"ה ממעילה הלכה י"א דין זה דגדולי הקדש חולין ולעיל מיני' בה"ו פסק דגדולי הקדש מועלין בו וע"כ צ"ל דבהקדש אילן גרע ומועלין בגדולין כיון דהוא דבר שאין זרעו כלה. אך באמת שמלבד שלפי זה יהי' תמי' על הרע"ב ז"ל שכ' בפשיטות להיפוך ועוד דהרי גם בר"מ ז"ל כתב סתמא דהגדולין מותרין ולא פסק כלל דברי הירושלמי ונראה דמשום האי טעמא גם הרע"ב ז"ל פסק דלא כירושלמי. אמנם בישוב הקושיא מהא דפסק הר"מ ז"ל לעיל מיני' דהקדש אילן מועלין בפירות צ"ל דהתם מיירי בהקדיש אילן כאשר הי' מחובר לקרקע א"כ הקדשו לזה דמה שיוציא פירות יהי' הקדש וההקדש הי' חל אז כיון דאילן הי' מחובר לקרקע א"כ שפיר מועלין בגדולין אבל הכא בנטע פירות של הקדש שפיר אמרינן דהגדולין חולין כיון דהוא לא הקדיש הגדולין וז"ב ומצאתי כן באחרונים ומעתה נראה פשוט דה"ה בהקדיש אילן בעודו תלש ואח"כ נטעו דהגדולין מותרין כיון דבשעה שהקדישן הי' תלש הרי ל"ש לומר דהקדשו לפירות דהוא דשלב"ל וא"כ אף שנטעו אח"כ הוי כפירות הקדש שזרעו בדבר שאין זרעו כלה דהגדולין חולין לדעת הר"מ ז"ל והרע"ב ז"ל

הן אמת שלכאורה עלה בדעתי שז"א דבע"כ צ"ל דבהקדיש ואח"כ נטע דפטור מערלה הגדולים הם הקדש דאם נימא דהגדולין חולין א"כ יקשה דהרי כל זה דנתמעט הקדש מערלה היא משום דכתיב לכם ואתי למעוטי הקדש וזה כתיב על הפירות וא"כ א"נ דהגדולים מותרין וה"ה חולין א"כ מה בכך דהאילן הוא הקדש הרי הפירות מותרין באכילה וה"ה בכלל לכם וא"כ ע"כ צ"ל דהפירות אסורין באכילה מצד הקדש ושפיר נתמעטו מלכם, אך באמת צע"ג בזה ובפשיטות נראה כיון דאילן הוא הקדש ה"ה אינו בכלל לכם ואע"ג דגדולין יהי' מותרין עיקר תלי' בנטיעה ויש להכריח כן מדלא העירו הפוסקים כלל דאיך משכח"ל הקדיש ואח"כ נטע דיהי' פטור מערלה אפי' א"נ דגדולים הוי הקדש מ"מ נראה פשוט דאינו אלא מדרבנן דהרי מבואר בר"מ ז"ל פ"י ממעשר שני הלכה כ"א דהנוטע פירות ערלה הגדולים מותרים מצד זה וזה גורם פירות דאיסור וקרקע דהיתר א"כ נראה פשוט דה"ה באילן של הקדש שנטעו בקרקע של חולין הפירות מותרין מה"ת מצד זוז"ג ואין אסורין אלא מדרבנן דבהקדש ל"מ ביטול ואף זוז"ג אסור כמו"ש הפוסקים א"כ מה"ת לא מיתסרי כלל