כלי חמדה ויקרא קסז

אמנם לד' הרמב"ן ז"ל א"ש דפירות ערלה כיון דרובן רקובין ודקין וא"ר לאכילה הוי כמו לכם דלולב דקאי רק על הנאות כיון דל"ש בי' אכילה ועי' בת' חת"ס יו"ד סי' רפ"ה והא דמבואר בירושלמי פ"ק דערלה ה"א איבעיא אם נטעו זית למנורה אם נוהג בו דין ערלה עיי"ש וא"כ נראה לכאורה דראוי להקרבה על המזבח דא"נ דפסול למזבח מצד הקריבי' נא לפחתך א"כ ה"ה דלמנורה פסולין ובפרט דמנורה היא רק קרבן ציבור ומבואר במנחות (דף ס"ד) דמותר לחלל שבת בקרבן ציבור לכתחילה על ק"צ שיהי' מהודר יותר עיי"ש גבי כחושה ושמינה. נראה דהרמב"ן ז"ל ס"ל דאין הכונה בירושלמי בנטעו למנורה על הפירות של ערלה דז"א דהפירות של ערלה א"ר לעשות מהן שמן זית למנורה רק דהפירוש הוא בנטעו הזית לצורך מנורה היינו לאחר שני ערלה יקח אותם לצורך מנורה במקדש וזה דמספק"ל אם חייב בערלה אי הוי כנוטע לעצים או כנוטע לפרי ועי' בחת"ס בח' לולב הגזול (דף ל"ד ע"ב) ד"ה ללמדך שהפילפלין חייבין בערלה מ"ש בזה והארכנו בזה במק"א ואכ"מ ומה שהקשו האחרונים על דברי הרמב"ן ז"ל מהא דמבואר ביבמות (דף קכ"ב) דאם אומר הנכרי של ערלה הן א"נ דאמרינן להשביח מקחו אומר כן ועיי"ש ברש"י ז"ל ולפענ"ד פשוט דמיירי שאומר דהיא ע"י הרכבת ילדה בזקנה דיש בה דין ערלה והיא באמת משביח את הזקנה ע"י הרכבת הילדה כמו שנוהגין גם היום כל הגננים שמרכיבין את האילנות בילדות להשביח הפירות אמנם פירות של ערלה עצמן בודאי הם רעים וא"ר לאכילה כמו"ש הרמב"ן ז"ל. שו"ר שכונתי בזה להג' בעל חת"ס ז"ל בלקוטי תשובות ט'

והנה להאריך בדיני ערלה צריך חיבר מיוחד אמנם ענין אחד אעתיק פה מה שפלפלתי עם כבוד יד"נ הגאב"ד "דאברי" שיחי' יען כי הדבר נוגע לתקן בפרצה שנפרצה בעניני ערלה בזה"ז ע"כ הנני להעתיק בזה כל הענין ההיא ואולי יתעוררו ע"י חכמי הדור לעשות תיקן בזה באופן שיהי' א"ש עפ"י הלכה דבר גדול יעשו בזה. וזה הדבר. בספר פתחי שערים ב"מ (דף מ"ג ע"ב מדפי הספר) כתב בזה"ל ובש"ע יו"ד סי' רצ"ד לא כתב מדין הנוטע כרם להקדש דפטור מן הערלה והטעם פשוט דהא קי"ל אין מקדישין בזה"ז כדאיתא במס' ע"ז (דף י"ג) ואם עבר והקדיש כרם בזה"ז בין לקדשי מזבח בין לקדשי בה"ב בדיעבד ה"ה קדוש ואח"כ נטעו ה"ה פטור מן הערלה ואח"כ יכול לחללו בש"פ כדקי"ל הקדש ש"מ שחיללו על ש"פ מחולל ובזה"ז כדי שלא יהי' תקלה אפי' לכתחילה טוב לחלל את ההקדש בש"פ אפי' שוה מאה מנה ובעו"ה לע"ע כמה מדינות יש שא"א להצילם מיד איסור ערלה ונטע רבעי ובאים לידי תקלה רבה אפ"ה אין לעשות סניף להקדיש בזה"ז הקדש מזבח או בה"ב עכ"ל

הנה הגז"ל חקר לעשות תיקן במדינות שנפרץ איסור ערלה ע"י שיקדישו קודם שנטעו את הכרמים ואח"כ יטעו אותם דהוי הקדש ואח"כ נטע דפטור מן הערלה ואח"כ יחללו אותם בש"פ אך שקשה בעיניו להתיר להקדיש בזה"ז ולפענ"ד אי משו"ה הי' אפשר לצדד להקל אך בגוף הדבר לא אדע צדיק מה פעל דהרי מבואר בירושלמי פ"ק דערלה סוף ה"א בזה"ל סופקה לזקינה פטור לח"ל פטור להקדש חייב ומפרש בירושלמי הטעם דלהקדש חייב משום שהוא ראוי לפדותו ולחייבו עכ"ל הרי מבואר מד' הירושלמי דהא דקי"ל דהקדיש ואח"כ נטע פטור מן הערלה היינו כשנשאר הקדש אבל אם יחללו אח"כ יהי' חייב בערלה ולא אזלינן בתר שעת נטיעה דאז הי' הקדש רק כיון שעתה הוא חולין נוהג בו דין ערלה א"כ נסתרי ד' הגז"ל מכל וכל ושאלתי זאת לחתן יד"נ הגאב"ד דאברי שיחי' המחבר ס' אמרי הצבי והשיב לי שכונת חותנו הגז"ל הי' דכיון דז"ב דנהי דאם פדאו אח"כ חייב בערלה מ"מ הפירות