כלי חמדה ויקרא קסא

רבה וכמ"ד אין ע"ע עובד את היורש עכ"ל הירושלמי. ונראה דהרמב"ן ז"ל ס"ל דעיקר ספיקא דירושלמי היינו רק משום דנהי דבמיתת האדון יצא לחירות מ"מ הרי יש בידו למכור את עצמו לע"ע וס"ל כמ"ד דגם מוכר עצמו מותר בשפחה כנענית א"כ י"ל דכל זמן שאין פוטר אותה ממנו היא בכלל מיוחדת לו כיון דיש לו עצה עדיין להחזיקה אצלו בהיתר משא"כ לאחר שחרב הבית ובטל לגמרי דין ע"ע וא"א לו בשום אופן שיהי' מותר בשפחה כנענית א"כ נפקע מהם כח האישות ולכן פשיטא לי' להרמב"ן ז"ל דאין עלי' דין ש"ח ומעתה קשה על הרמב"ן ז"ל דמה הועיל בתירוצו שנתקדשה בזמן הבית לע"ע כיון דמוכרח מד' הרמב"ן ז"ל דס"ל דקידושין גרידא אין מועילין לעשותה לח"ש וחב"ח דא"כ למה צריכה דוקא להתקדשה לע"ע כקושיית הרשב"א ז"ל וע"כ דס"ל להרמב"ן ז"ל דצריך שיהי' לו בקנין כמו"ש הר"מ ז"ל א"כ הדרא ק"ל דמה בכך שנתקדשה לו בזמן הבית והי' ע"ע מ"מ לאחר חורבן הבית הרי בטל דין ע"ע ואסור בשפחה א"כ נהי דהקידושין אין נפקעין מ"מ הקנין שיש לו בה נפקע כיון דעתה אסורה לו וא"כ הוי קידושין גרידא ושוב ליכא אשם כמו במאורסת לבן חורין ומה שנראה בדעת הרמב"ן ז"ל או דס"ל כיון דהקנין הי' בהיתר ולא הוי מקח שנעשה באיסור א"כ לא פקע גם עתה וא"ד לש"כ דאינה בת קידושין כלל ואינו אלא יחוד גרידא ושפיר אמרינן דע"י שבטל תורת ע"ע פקע היחוד משא"כ היכא דהיא בת קידושין ויש לו בה קנין כיון דהקדושין אינן נפקעין ה"ה דהקנין אינו נפקע ממנה אף לאחר חורבן הבית ולכן הוי ש"ח

אמנם בפשיטות י"ל בכונת הרמב"ן ז"ל לשיטתו דס"ל כהתרגום דלא יהי' קדש בא לאיסור ביאת בן חורין בשפחה ונראה ברור דה"ה בח"ש וחב"ח איכא לאו זה כיון דיש בה צד שפחות הרי כשבא עלי' עובר על לאו דלא יהי' קדש וא"כ לר"ע דס"ל דא"ק תופסין בחיי"ל לא משכח"ל קדושין בח"ש וחב"ח אע"ג דבעצם בת תפיסת קידושין היא כ"א דוקא במאורסת לע"ע ורוצה לת' קושיית הר"ת ז"ל שיהי' א"ש גם אליבא דר"ע דס"ל דא"ק תופסין בחיי"ל ולכן הוכרח הרמב"ן ז"ל לידחוק דנתקדשה בזמן הבית ובטלו דין ע"ע מ"מ קדושין לא פקעו בכדי וה"ה ש"ח והבא עלי' חייב אשם וז"ב בכונת הרמב"ן ז"ל

ואם כנים הדברים מבואר מזה היפוך ממ"ש כבוד יד"נ הגאון מהר"י ענגיל בספרו אתוון דאורייתא כלל ט' אות י"ג שכ' לפרש דברי הירושלמי הנ"ל דאיבעיא אי שיחרר העבד מבטל את האישות דזה תלי' ברש"י יבמות (דף מ"ט) אי דנין חלות מהפקעה עיי"ש הרי לפנינו דברי הרמב"ן ז"ל דמוכרח מדבריו דס"ל דלמ"ד בשפחה כנענית הכתוב מדבר וכן אפי' למ"ד דבח"ש וחב"ח המאורסת לע"ע הכתוב מדבר אם אינה בת תפיסת קדושין ולא הוי רק יחוד בעלמא אמרינן דכשבטלו דין ע"ע נתבטל היחוד ואין לה דין ש"ח מ"מ למ"ד דיש בה תפיסת קדושין אע"ג דיש לה תפיסת קדושין רק לע"ע מ"מ אינו נתבטל בביטל העבד עברי הרי מבואר דדין זה דיחוד תלי' בזה שהוא עבד אינו תלי' אם דנין חלות מהפקעה דבזה טעמא אחרינא איכא כיון דהיא רק יחוד בעלמא ורק דהתורה אמרה דעל יחוד כזה המותר חייב הבא עלי' אשם א"כ ממילא כשנאסר היחוד הזה ממילא ליכא חיוב אשם וא"צ להפקיע כלל דלא הי' לו חלות כלל רק דעל יחוד המותר חייבה רחמנא אותה מלקות ולהבא עלי' באשם ועיין היטב בזה ותבין דברינו ובאמת מד' הרמב"ן ז"ל מוכרח בלא"ה דס"ל דאין דנין הפקעה מחלות דהרי מבואר מדבריו דמי שנשאר ע"ע קודם החורבן הבית ואח"כ חרב הבית נשאר עליו דין ע"ע להתירו בש"כ אע"ג דהיום א"א לו למכור עצמו בע"ע ולהיות מותר בש"כ א"כ י"ל דה"ה אע"ג דהוא עבד הקודם מ"מ היום נאסר בש"כ וע"כ דס"ל דא"ר מחלות להפקעה