כלי חמדה ויקרא קס

הרמב"ן גיטין (דף ל"ו) ומובא גם בח' הרשב"א שם בד"ה והא דאמר אביי שכ' שם קו' ר"ת ז"ל דאיך אפ"ל דיובל לא הי' נוהג בבית שני הא מבואר בכריתות (דף י"א ע"א) שדרשינן ויתנו ידם וגו' ואשמים איל צאן על אשמתם שכולם ש"ח בעלו והרי ש"ח הוא רק במאורסת לע"ע ואין ע"ע נוהג אלא בזמן שיובל נוהג וכתב ע"ז הרשב"א בשם הרמב"ן ז"ל בזה"ל ועוד תי' הרמב"ן דר"ל שאם קונה עבד בזמן הבית ונרצע וחרב הבית קודם שיצא ובטל היובל שהוא עובד לעולם ודינו כע"ע להתירו בשפחה ועוד ר' חסדא סבר לקמן חצי' שפחה וחב"ח בת איתריסי היא והילכך משכח"ל כגון שקידשה בזמן הבית שהי' יובל נוהג וחרב הבית ובעלום בימי עזרא עכ"ל ואיני יודע למה הוצרך רבינו למחוק כגון שקידשה בזמן הבית דלמאן דא"ל לקמן ח"ש וחב"ח שנתקדשה קדושיה קידושין אפי' בזמן הזה משכח"ל עכ"ל הרשב"א ז"ל. אמנם ברור הד' שהרמב"ן אזיל בשיטת הר"מ ז"ל דאפי' לפי האמת דבת תפיסת קדושין הוא מ"מ דיני ש"ח אינן נוהגין אלא בח"ש וחב"ח המאורסת לע"ע דאז חייב הבועל אשם ולכן צריך הרמב"ן ז"ל לדחוק דלא משכחת אשם ש"ח אלא אם נתקדשה לע"ע קודם חורבן הבית וז"פ וברור בדעת הרמב"ן ז"ל

אמנם מה שיש לעי' בזה בדעת הרמב"ן ז"ל לפ"מ שביארו טעם הרמב"ם ז"ל משום דאף על גב דקידושין תופסין בה מכל מקום לב"ח דאסורה אין לו בה קנין דהנה לכאו' צריך להבין מ"ש הרמב"ן ז"ל לדקדק בלשונו הזהב כיון דר"ח ס"ל דבת איתריסי היא ת"ל אפי' א"נ דאינה בת תפיסת קידושין מכל מקום הרי התורה גזרה בח"ש וחב"ח המאורסת לע"ע חייב הבא עלי' אשם א"כ משכח"ל כנ"ל שקידשה ע"ע בזמן הבית ומאי נ"מ אי היא בת איתריסי או לא אמנם נראה שכונת הרמב"ן ז"ל דא"נ דאין בה תפיסת קידושין רק דגזיה"כ הוא דח"ש וחב"ח המיוחדת לע"ע חייב הבא עלי' באשם תלוי וכמו למ"ד דש"ח בשפחה כנענית הכתוב מדבר א"כ ז"ד כ"ז שהוא ע"ע והוי יחודו יחוד משא"כ כשבטלו דין ע"ע כשחרב הבית א"כ ממילא בטל האישות שהי' לו עמה כיון דמעתה נפקע ממנו דין ע"ע ואסור לו להתייחד עמה ממילא היא פנוי' גמורה ושוב אין הבא עלי' חייב אשה ש"ח וזה מוכרח גם מדברי הרמב"ן בתי' הראשון שבא לת' למ"ד דש"ח בשפחה כנענית הכתוב מדבר וכ' דמשכח"ל בשפחה כנענית שנתיחדה לע"ע קודם החורבן הבית והוא נרצע ועי"ד החורבן חייב לעבוד לעולם וה"ה מותר גם עתה בשפחה ולכן ה"ה ש"ח והבא עלי' חייב אשם וקשה אמאי לא כתב ג"כ בפשיטות דנהי דכשבטל הבית נפקע ממנו העבדות מכל מקום היא שנתיחדה לו כעודנו הבית קיים ולא פטרה אח"כ בשום דבר הרי היא זקוקה לו והוי ש"ח והבא עלי' באשם וע"כ כדאמרן דהרמב"ן ז"ל ס"ל דדוקא אם אמרינן דבת תפיסת קידושין היא משכח"ל שנתקדשה בזה"ב דקידושין בכדי לא פקעו ולכן אע"ג דלאחר חורבן הבית פקע דין ע"ע מ"מ היא נשארת ש"ח משא"כ א"נ דאין בה תפיסת קידושין כלל רק דהוי יחוד בעלמא א"כ אם בטל דין ע"ע בטל האישות שהי' ביניהם ול"ש לחייבו משום ש"ח וז"ב ומוכרח בכונת הרמב"ן ז"ל

ובאמת יש לעי' קצח על הרמב"ן ז"ל דפשיט לי' דין זה מה שנראה דבירושלמי פ"א דקידושין סוף הלכה א' נשארו באבעיא דלא איפשטא עיי"ש דמבואר בירושלמי מה שתקנה עצמה במיתת רבה ובהשלים שש וקאמר בירושלמי דמה צריכא לי' כר"ע דר"ע סובר דחצי' שפחה וחב"ח במאורסת לש"ח הכתוב מדבר ובפני משה בזה"ל ורבה מאי עבידתי' ומהכ"ת דמיתת רבה מתירה אם מאורסת לבן חורין היא] ברם כר"י צריכא לי' דר"י אמר בשפחה כנענית המאורסת לע"ע הכתוב מדבר אם נשואי תורה הן וכו' מה שתקנה עצמה במיתת