כלי חמדה ויקרא קנט

וכן אמרו פדוי' ואינה פדוי' חצי' שפחה וחב"ח המאורסת לע"ע דברי ר"ע וכן הלכה עכ"ל. מבואר מדברי הר"מ ז"ל דלקושטא דמילתא כן הוא דאע"ג דקיי"ל דקידושין תופסין בח"ש וחצי' ב"ח מ"מ שפחה חרופה לא הוי אלא במאורסת לע"ע אך באמת בדעת רש"י ז"ל א"א לפרש כן דהרי רש"י ז"ל כתב להדיא בגיטין (דף מ"ג ע"א) ד"ה ואם לחשך אדם לומר דשפחה חרופה היינו ח"ש וחב"ח המאורסת לישראל וע"ע דנקט היינו משום דהוא אורחא דמילתא משום דע"ע מותר בשפחה עכ"ל וצ"ל בכונת רש"י ז"ל כאן או דכוונתו ג"כ משום דאי לא כתיב קרא וא"כ כוונת הקרא בדרך היתר והיינו במחורסת לע"ע או למ"ד דס"ל דא"ק תופסין בח"ש וחב"ח רק דהוי גזיה"כ כמו למ"ד בשפחה כנענית הכתוב מדבר דמיוחדת לע"ע הוי בכלל שפחה חרופה כמבואר בגיטין (דף מ"ג ע"א) א"כ י"ל דכך הלל"מ דאינה נעשית ש"ח אלא במאורסת לע"ע כיון שמותר בה הוי היחוד שם יחוד עלי' אבל לבן חורין כיון דאסורה לי' א"ז בכלל מיוחדת לו שינהג בהם דין ש"ח או די"ל דכוונת רש"י ז"ל לר"ע דס"ל דאין קדושין תופסין בחייבי לאוין וא"כ י"ל דלדידי' אף א"נ דע"ע יש לו תפיסת קדושין בח"ש וחב"ח היינו רק ע"ע כיון דאינה אסורה לו מצד חצי' השפחות ולכן שפיר יש לו תפיסת קדושין בה מצד חצי' דחירות והוית בגדר ש"ח משא"כ במאורסת לב"ח אין קדושין תופסין לו בה מצד שאין קידושין תופסין בחיי"ל א"כ אין קדושין תופסין בצד החירות מפאת צד העבדות שיש בה וא"כ ממילא אינה שפ"ח משא"כ להלכה דקי"ל דקדושין תופסין בח"ש וחב"ח אפי' בישראל גמור א"כ ה"ה דהוי שפ"ח אפי' בישראל גמור שקידשה כן נראה ברור דעת רש"י ז"ל אמנם דעת הרמב"ם ז"ל דאפי' להלכה דקיי"ל דקדושין תופסין בח"ש וחב"ח אפי' בישראל גמור מ"מ דיני שפ"ח אינן אלא בח"ש וחב"ח המאורסת לע"ע כמו"ש בפיה"מ הנ"ל

איברא שלכאורה דברי רבינו הרמז"ל בפיה"מ צע"ג במ"ש כיון שהוא מותרת לו לפיכך יש לו בה קנין שמה כוונתו בזה דאין לומר דכוונתו על תפיסת קידושין כיון דס"ל דגם דהיא בת תפיסת קידושין ממילא גם בישראל יש בה תפיסת קידושין כיון דקיי"ל קידושין תופסין בחיי"ל והיותר תימא לפמ"ש הפוסקים דאיסור שפחה לישראל לדעת הרמב"ם ז"ל אינה בכלל לאו כלל וזה מוסכם מהכל בדעת הר"מ ז"ל אלא דפליגא אם איסור תורה ז"ל או שאינו אלא איסור מד"ס כידוע בזה דעת המהרשד"ם ז"ל ועי' בזה במ"ל פ"ג מהלכות עבדים הלכה ג' א"כ נראה ברור דלצ"ע יש תפיסת קדושין גם לישראל בח"ש וחב"ח א"נ דיש תפיסת קדושין לע"ע בח"ש וחב"ח וא"כ דברי הרמב"ם ז"ל צע"ג ומה שנראה לחומר הנושא בכוונת הר"מ ז"ל דס"ל כיון דגזיה"כ בשפ"ח דא"ח עלי' כ"א כשתהי' בעולה ג"כ ונראה דצריך שתהי' בעולה לאותו האיש שקידשה כיון דדרשינן לי' מקרא דנחרפת ובזה כתיב נחרפת לאיש א"כ נראה שתהי' בעולה מאותו שהיא מקודשת לו דוקא וע"כ צ"ל דכונת התוה"ק דלא חייבא בש"ח על קידושין גרידא כ"א שתהי' אשתו דהיינו בכלל נשואה שיהי' להבעל קנין בה וזה א"א אלא אם הוא מאורסת לע"ע דכיון שמותר בה יש לו קנין בצד החירות שבה והוי בגדר נשואה לו משא"כ במאורסת לב"ח כיון דאסור בה אין הבעולה עושה קנין ואין לה קנין והוי רק מקודשת גרידא ואין בהם דין ש"ח כנ"ל כונת הר"מ ז"ל בפיה"מ הן אמת שלא מצאתי מבואר בר"מ ז"ל אי צריך שתהי' דוקא בעולה ע"י המקדש אך פירוש הפשוט בסוגי' נראה כדאמרן וכן נראה מדברי הרמב"ן ז"ל בקרא והוא שפחה נחרפת לאיש ובקרא דבקרת תהי' שחייב הש"ח מצד שהיא מיוחדת לביאה לע"ע עיי"ש היטב

ובאמת גם דעת הרמב"ן ז"ל כדעת רבינו כנראה כמבואר בח'