כלי חמדה ויקרא טז

דובתים מלאים כל טוב דהתוה"ק התירה אותם בעת המלחמה מנ"ל לחלק בין כהנים לישראלים אמנם אפי' לדעת הר"מ ז"ל דס"ל דרק בשעת רעבון הותר להם ואין זה בגדר היתר גמור מ"מ י"ל דל"ש בזה שאני כהנים דרבי קדושתי' דסברא זו ל"ש אלא במה שנוגע באיסורי ביאה דכהנים נזהרו במצות יתירות בזה שפיר אמרינן די"ל דנהי דיפ"ת הותרה במלחמה אבל לכהנים לא אשתרי משא"כ איסור נבילות וטריפות דלא הוזהרו כהנים יותר מישראל ואדרבא מצאנו קולא דכהנים אשתרי מליקה לגבייהו ל"ש לומר דיהי' חמירי מישראל בשעת מלחמה. והרי נראה מבואר דהש"ס שלנו לא רצו בסברת רבינו הגאון מוהר"י זצ"ל. ואדרבא מבואר כן בגמרא דהו"א דכהנים קילי משום זה מדאשתרי מליקה לגבייהו א"כ איך אפשר לומר מסברא להיפך

אמנם מה שיש להחזיק בדברי רבינו הגאון זצ"ל ונאמר דלהרמב"ן ז"ל דס"ל דלא הותר אלא במלחמת מצוה ואז הוי בגדר היתר גמור אמנם במלחמת הרשות לא הותרו איסורין כלל וכיון שכן י"ל דכהנים ולויים שלא נטלו חלק בארץ אינן בכלל כיבוש ולכן לא אשתרי להם כלל נו"ט. והא דלא אמרו כן בש"ס היינו משום דהיא משנה שא"צ כיון דלא אשתרי אלא במלחמת מצוה וכהנים לא נתחייבו בזה כיון שלא נטלו חלק בארץ ול"צ יחזקאל להשמיענו זאת. עכ"פ דינו של רבינו ז"ל אמת לפי"ז לפ"ד הרמב"ן ז"ל. ואין להשיב ע"ז מתרומת המכס שנוטלין הכהנים וא"כ הרי יש לכהנים חלק בשלל הביזה ז"א דהרי אין זה אלא מצות שעה ואפי' לפ"ד הבה"ג ז"ל דס"ל דהוא מצות דורות עכ"פ הוא רק במלחמת הרשות אבל במלחמת מצוה אדרבא ילפינן מקרא דחלק ונחלה לא יהי' להם בתוך בנ"י אפי' בביזה וא"כ הקרא דובתים מלאים כל טוב לא קאי על הכהנים כלל כיון דאין להם חלק בביזה כלל ול"ש לומר דהותר להם שלל של איסור. הכלל שנראה מסברא שצדקו דברי הגאון אהבת יונתן ז"ל לפ"ד הרמב"ן ז"ל ונתקיימו דברי בני ז"ל

אמנם בעיקר קושית בני ז"ל נראה לעניות דעתי כיון דבאיסור ממשקה ישראל תלי' עיקר בשעת ההקדש אם אז הוא מותר לישראל וכיון דאז אסור בלא"ה באכילה משום אמה"ח גם איסור טריפה לא הותר לישראל דנראה דאף לפ"ד הרמב"ן ז"ל דהותר להם ה"ד אם אז ראוי לאכילה אבל הכא כיון דבלא"ה א"ר לאכילה עתה מצד איסור אמה"ח ואיסורים אלו שאסורין גם לב"נ לא הותר להם ממילא גם איסור טריפה לא הותר להם וא"כ עתה בשעת ההקדש אינו בגדר מהמותר לישראל משום איסור טריפה ג"כ ואין לדחות דהרי א"כ יקשה בכל הקדש איך מהני הא אינו מהמשקה לישראל מצד דאסור לישראל משום אמה"ח למ"ד דבהמה בחיי' לאיברים עומדת וע"כ דזה אינו בגדר איסור לישראל כיון דמקדישו לגבוה להיות קרב על המזבח אחר שחיטה וע"י שחיטה הוי מותר לישראל וא"כ הדרה ק"ל דהרי עתה בלא"ה אינו מהמותר לישראל מצד אמה"ח וע"כ דאמרי' כיון דבידו לשוחטו ולאכלו הוי בגדר מותר לישראל וא"כ ה"ה דמשום טריפה ליכא דהרי כשישחוט לא יהי' איסור טריפה ג"כ. ז"א די"ל דהא דאיסור אמה"ח אינו חשיב בגדר אסור לישראל אין הטעם משום דבידו לשוחטו רק דשורש איסור זה אינו פוסל משום דאינו מותר לישראל כיון דשורש איסור זה הוא מה שנשאר איסור הראשון שאסור לאדה"ר בשר ואיסור זה דאמה"ח דלא הותר לשום אדם מבריאת עולם ואילך בוודאי י"ל כד' התו"כ הנ"ל אות ב' דהוא בכלל של גבוה והותר לבנ"א רק בשחיטה או במיתה וכיון שכן ל"ש בזה איסור דממשקה ישראל כמוש"ל ולכן כשנוסף עליו עתה איסור טריפה אע"ג דאיסור זה יש בידו להתיר ע"י שחיטה או מיתה מ"מ השתא בשעת ההקדש א"י להקדישו משום דאינו מהמותר לישראל. ויש להאריך עוד בזה ואכ"מ. ולא כתבתי אלא ראשי פרקים