כלי חמדה ויקרא טו

מלאים כל טוב להתיר כל איסורין בשעת מלחמה היינו דוקא ישראלים אבל לכהנים לא אשתרי נבילות וטריפות בשום פנים אפי' בשעת מלחמה כיון דאמרינן כללא דשאני כהנים דאתרבי קדושתייהו אין לדמותם לישראלים ה"ה דלענין זה י"ל כן ומעתה י"ל דזה כוונת יחזקאל דכל נבילה וטריפה לא יאכלו הכהנים בהחלט אפי' בשעת מלחמה אתד"ק. ומעתה י"ל עפי"ד רש"י זבחים (דף פ"ח ע"א) דמדומע דתרומה פסול למנחות ונסכים משום דאינו מהמותר לישראל דצריך שיהי' מותר לכל ישראל ואפי' לפי"ד התוס' שחולקין שם על רש"י ז"ל וס"ל כיון דמותר לכהנים הוי בכלל מן המותר לישראל כבר ביאר אאמו"ר הג' שליט"א בחידושיו דלכאורה לשון התו' צ"ע שכתבו בזה"ל "ופי' הקונטרס צ"ע איך יחשב ממשקה ישראל כיון דשרי לכהנים" עכ"ל ולכאורה יפלא מאוד דאמאי פשיטא להו כ"כ דכיון דשרי לכהנים שוב הוי בגדר מן המותר לישראל ונראה דכוונת התוס' הוא כיון דבאמת מבואר בש"ס דשאני כהנים דרבי קדושתייהו וא"כ לכאו' איך שייך שאיסור שאסור לישראל יהי' מותר לכהנים אך באמת א"ש דזה שאסור לישראל הוא מכח ההקדש שיש בהדבר שלא חזי אלא לכהנים ומפאת קדושת הדבר לא התירה אותו התוה"ק אלא לכהנים וא"כ ל"ש בזה לאסור משום דאינו מהמשקה לישראל כיון דהאיסור לישראל הוא מכח ההקדש שנתקדש הדבר והוי כמו כל הקדש דל"ש לאסרו לגבוה מצד דאינו מהמותר לישראל. אמנם דעת רש"י ז"ל נראה דס"ל דאינו ראי' מהקדש זה שמקדישו עתה לגבוה למה שנתקדש מפאת ענין אחר דאע"ג דשורש איסורו הוא הקדש מ"מ הוי בגדר אסור לישראל. אתד"ק של אאמו"ר שליט"א ודפח"ח. ומעתה הכא בנבילות וטריפות בשעת מלחמה דאסור לכהנים כ"ע מודים דהוי בכלל אסור לישראל כיון דאינו מותר לכהנים וא"כ מתורץ קושיתינו דגם בשעת מלחמה אסור להקריב טריפה לגבוה כיון דאינו מהמותר לישראל דאסור לכהנים כנ"ל. ונסתעיי' מזה דברי האהבת יונתן ודו"ק היטב. אלו דברי בני ז"ל וקורא אני עליו דפח"ח ושפתים יושק מד"נ. ואשתעשע קצת בדבריו היקרים ובמה דסיים אפתח

במ"ש בשמי בפירוש התוס' בזבחים (דף פ"ח). הנה קיצר בדברי שאני כתבתי זאת בקונטריסי על ספר אתוון דאורייתא כלל ב' שכתב הגהמ"ח שיחי' לתלות פלוגתת רש"י ותוס' אלו בפלוגתתם ביבמות (דף פ"ו) אי איסורו של טבל מכח תרומה או הוא איסור אחר עיי"ש הדברים באריכות ואני כתבתי דסבירא לי כדבריו ולא מטעמו אלא להיפך ממש דא"נ דשורש איסור תרומה הוא מכח הקדושה ל"ש בזה איסור דממשקה ישראל כיון דהאיסור לישראל הוא מכח ההקדש ולכן ס"ל לתוס' בפשיטות כיון דמותר לכהנים וע"כ דאיסורו לזרים מכח קדושה שיש בו ל"ש לאסור להקרבה משום דאינו מהמותר לישראל. אמנם רש"י לשיטתו דאיסורו של טבל ג"כ מכח תרומה המעורבת בו א"כ מוכרח דאין איסורו של תרומה מכח מה שהקדישו דהרי אדרבה ההפרשה היא המבררת והמתיר את השירים רק דאסור לזרים מכח דהוא חלקו של כהן ואסרה התורה זאת מיד לאחר מירוח וא"כ הוי בגדר איסור ושפיר אע"ג דמותר לכהנים פסול להקרבה מצד דאינו מהמותר לישראל. והארכתי בזה בקונטרס הנ"ל ואכ"מ

אמנם כן עיקר דברי רבינו הגאון באהבת יונתן ז"ל נלענ"ד שצל"ע לא מיבעי' לפי"ד הרמב"ן ז"ל דבמלחמות מצוה הו"ל בכלל היתר גמור א"כ אין לדמות זה ליפ"ת דלא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר ואדרבה יש עונש ע"ז בן סו"מ ובאמת עיקר רצון השי"ת שלא יבוא לזה ושפיר י"ל דאף דהתירה תוה"ק לגבי ישראל אבל כהנים דרבי קדושתייהו לא אשתרי משא"כ דברים אסורים דילפינן מקרא