כלי חמדה ויקרא קנח

דוחה שבת לפמ"ש התוס' בסוגין דגם בזה צריכין אנו לבוא לתי' הגמרא דהוקש כבודן לכבוד המקום וא"כ גם לפי הסד"א שידחה שבת אין הכוונה דמוכרח לשמוע לאביו רק מה שירצה יעשה ובזה א"ש מה שתמה הח' הנ"ל לפ"ד המהרי"ק בת' דהיכא דמוכרח לעשות דבר מפני אימתו של פלוני הוי בגדר מלאכה שאצל"ג וא"כ הכא מאי ראייה מהא דכ"א ד"ש דעדל"ת שיב"כ הא א"נ דדוחה שבת ומחויב לשמוע לאביו א"כ הוי מלאכה שאצל"ג כיון דעשה זאת מחמת ההכרח הצווי של אביו ואע"ג דמקיים בזה מצות כ"א מ"מ הא תיקון מצוה כתב הרשב"א ז"ל דהוי מלאכה שאצל"ג אמנם להנ"ל א"ש כיון דבאמת קשה איך ס"ד דידחה הא הוי עשה ול"ת כמו שהקשה בתוס' בסוגין וע"כ כת' מצד דאיתקש כבודן לכבוד המקום אך לפ"ז תלי' בבחירתו ומה שירצה יעשה א"כ מזה עצמו דהתורה נתנה לו הבחירה לעשות רצון אביו לחלל שבת אע"ג דבידו שלא לעשותו מוכרח דעשה דוחה ל"ת שיב"כ דא"ל דהוי מלאכה שאצל"ג כיון דמוכרח מצד המצוה ז"א דאינו מוכרח לזה כיון דאיכא כבוד שמים להיפך והוי מלאכה גמורה כיון דעשה זאת מרצון טוב בלי הכרח ואונס אמנם העיקר נראה כמ"ש כאן דאין סברא דבחילול שבת אם לא יהי' מוכרח לשמוע לאביו יהי' מותר לעבור בכוונה לחלל שבת וע"כ דבחילול שבת א"נ דעדל"ת היינו דמחויב לשמוע לאביו או משום דמיירי דשניהם ציוו לו האב והאם וכמו"ש הריטב"א ז"ל דבכה"ג עדל"ת ועשה או משום דעשה דשבתון הוי עשה שאין שוה בכל דא"נ בנשים כמו שנסתפקו בזה התוס' בקידושין ולכן עדל"ת ועשה

אמנם בעיקר הדבר אי נשים חייבין בעשה דשבתון בשבת נלפענ"ד דאפי' א"נ דביו"ט א"ח בעשה דשבתון מ"מ בשבת מוזהרת על העשה ג"כ אע"ג דהוי מצ"ע שהז"ג כמו דחייבות בעשה דפסח אע"ג דהוי מצ"ע שהז"ג כיון דהוי עשה שיב"כ חמירו ה"ה שבת כיון דהוי לאו שיב"כ ומיתת ב"ד וכמו"ש החת"ס בת' חיו"ד סי' רנ"א דלאו דוקא על הלאו איכא כרת רק דגם על העשה דשבתון איכא איסור כרת עיי"ש ואני מצאתי גדולה מזו לרבינו הר"מ ז"ל בפי' המשניות דאבות פ"ד משנה א' שנראה מדבריו להמעיי' היטב דבעשה דשביתה בשבת איכא גם מיתת ב"ד והיינו דהחויב כרת ומיתת ב"ד בשבת כמו שהונח על הלאו דל"ת כל מלאכה ה"ה דהונח על העשה דשביתה והעשה יש בה ג"כ חומר כרת ומיתת ב"ד [ונראה שזה כוונת הרמז"ל במ"ש שם בזה"ל ומזה תבין ששכר שביתה בשבת יותר גדול משכר מילה והיינו להורות דמילה שלב"ז א"ד שבת אע"ג דעדל"ת ולא נשאר רק עשה מ"מ העשה דשבת חמיר מעשה דמילה דבעשה דמילה אין בה אלא כרת משא"כ בעשה דשבת יש בה מיתת ב"ד ועיין היטב בת' חת"ס שם ובד' הרמז"ל ותבין דברינו כי קצרנו וסמכנו על המעיין] וכיון שכן נראה פשוט דאשה חייבת ג"כ בעשה דשבתון דאין ללמוד מתפילין לפטרה מכח מצ"ע שהזמ"ג כיון דהוי עשה שיב"כ ומיתת ב"ד וא"כ אם נימא דמצד דאיתקש כבודן לכבוד המקום שקולין המה כמו"ש השמ"ק ע"כ צ"ל דהכא מיירי דיש שני מצות כ"א וכ"א ולכן אמרי' עדל"ת ועשה כנ"ל. וביושב קו' הח' הנ"ל י"ל עפמ"ש באות א' ואכמ"ל יותר

ג) (י"ט כ') ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע והיא שפחה נחרפת לאיש וברש"י ז"ל ובש"כ חצי' שפחה וחצי' ב"ח המאורסת לע"ע המותר בה הכתוב מדבר עכ"ל. לכאורה נראה מלשון רש"י ז"ל דאם מאורסת לישראל כיון דאסורה לו מצד עבדות שבה אין לה דין שפחה חרופה וכ"כ הר"מ ז"ל להדיא בפי' המשניות כריתות (דף י"א ע"א) שכ' בזה"ל וא"א זה אלא כשתהי' מקודשת' לע"ע שיש לו קידושין והיא לו מותרת כמו שזכרנו בששי מתמורה ולפיכך י"ל בה קנין וכו'