כלי חמדה ויקרא קנז

האלו וזה הוא מצות כיבוד או"א שיצוו את בניהם לעשות להם איזה דבר הרי רצונם שבניהם יקיימו מצות כאו"א א"כ ל"ש בזה לומר שליח של אדם כמותו והמעשה מתייחסת להמשלח דא"כ הם לא עשו דבר והרי עיקר מצות כאו"א הוא שהבנים יעשו המעשים לכבוד אבותם א"כ ל"ש בזה ענין שליחות כלל

וראי' ברורה לזה דא"נ דכל זה הוא בכלל שליחות א"כ כל המצות שאנו עושים מחמת צווי הקב"ה כמו שמברכים אנחנו אקבמ"ו א"כ כל פעולתינו מתייחסת להמשלח וא"כ א"נ דבשבת שייך שליחות ליכא עבירה כלל בכל מלאכת שבת במצוה ומבואר בכמה דוכתין בש"ס להיפוך דאם לא הי' לנו קרא דמילה דוחה שבת יש חיוב מיתה על האדם וכיו"ב במילה שלב"ז דלא צריך קרא ועוד בה הרבה ענינים אשר האריכות למותר אשר מבואר נגלה דאף במצוה יש חיוב כרת ומיתת ב"ד על העושה אע"ג דכונתו רק לקיים מצות השי"ת אך באמת הדבר נכון מאוד דנהי דעל כל מצות מצווים אנו מהקב"ה לעשותם אך הוא לתכלית עצמינו שאנחנו נהי' העושים את המצות וזה הוא הצווי שאנחנו נעשה את המעשים האלה ולנו תתייחס העשוי' וא"כ ל"ש בזה שליחות וזה בעצמו הוא מצות כ"א ואם שעי"ז שאנו עושים המעשים שאבותינו חפצים בהם עיד"ז אנחנו מקיימין את המצוה וכיון דשורש המצוה הוא שהעשוי' והפעולה תתייחס להבנים ל"ש בזה לומר דהפעולה תתייחס אל האבות ויהי' בגדר אינם עושים מעשה עמך כיון דמה שמצווים להבנים לבשל עבורם בשבת בזה אינם עושים איסור כלל א"נ דהבן מותר לעשות זאת מכח כ"א רק שנאמר כיון דהבנים עושים זאת בצווי שלהם הו"ל כשלוחם והם בעצמם מחללין את השבת ז"א דאין בזה ענין שליחות כלל ולפ"ז הדר"ל קושיתינו מה שדקדקנו בריש דברינו דלמה בכאו"א נקטא הגמ' תרויי' ולקמן גבי טומאה נקט רק אמר לו אביו

ומה שנלענ"ד בזה דהנה מבואר במס' ב"מ (דף ל"ב ע"א) דמקשינן בגמ' על הא דאמר לו אביו היטמא או אל תחזיר דלמה לי קרא ת"ל דאין עדל"ת ועשה וברש"י ז"ל דקושיית הגמ' מאבידה [וכ"כ בח' שם דרש"י ז"ל ס"ל דמטומאה ל"ק מטעם עשה ול"ת כמ"ש הגמ' לעיל מיני' (בד' ל') בקרא דוהתעלמת משום דבאמת הוקשו התוס' הא טומאת כהנים הוי לאו ועשה שא"ש בכל ושפיר עשה דוחה אותם אך נ"ל כיון דביטל העשה דקדושים תהי' נמשכת כ"ז שהוא טמא ואז שוב ליכא המצוה דהשבת אבידה ולכן אף דא"ש בכל יש סברא דאינו דוחה. ומעתה ז"ד התם אבל בכ"א אם אביו אומר לו היטמא כיון דידע האב שטמא מת טמא שבעה א"כ כל ז' הרי מקיים מצות כ"א ושוב דוחה עול"ת שא"ש בכל והבן כי קצרנו וסמכנו על המעיין] ותי' כיון דאיתקש כבודן לכבוד המקום ה"א דלידחי והקשה הריטב"א ז"ל כיון דרק איתקש כבודן לכבוד המקום איך ס"ד דידחה ועיי"ש ובשמקו"ב דה"א כיון דשקולין המה מה שירצה יעשה אך הד' צ"ע דא"כ נראה מסברא דצריך להיות שוא"ת אך לענין אל תחזיר אבידה א"ש דה"א דמחויב לשמוע לו כיון דשקולין המה וא"כ שוא"ת עדיף ומעתה ז"ד באל תחזיר אבידה אמנם לענין חילול שבת עצמו הדר"ל הקו' דלמה לי קרא הא הוי עשה ול"ת ואי משום דהוקש כבודן לכבוד המקום הא כיון דאתקש צ"ל שוא"ת עדיף ונראה דמשום זה נקטא הגמרא יכול יהי' כאו"א דוחה שבת וא"כ י"ל לפמ"ש הריטב"א דתרי עשין דוחין ל"ת ועשה א"כ הכא דאיכא שני מצות כ"א וכ"א א"כ דוחה ל"ת ועשה מדינא לכן נקטא הגמ' הכא תרויי' משא"כ לקמן גבי אמר לו אביו היטמא ואל תחזיר נקטא רק אביו ול"ק מצד עשה ול"ת כיון דאיתקש כבודן לכבוד המקום כמוש"ת הגמ' בב"מ שם וז"נ דרך פלפול

הן אמת שבת' לח"א כתבנו שד' השמ"ק קאי גם על זה דבעי למימר דכאו"א