כלי חמדה ויקרא קנו

ממילא המשלח חייב ואין נפ"מ בין הורג נפש לשבת א"נ דבשבת שייך שליחות ושמאי הזקן ס"ל יש שליח לד"ע ולפי"ז הדרא לדוכתא קושיית החזקוני כיון דאמרינן דמצד כ"א חייב לשמוע לו א"כ לכ"ע יש שליח לד"ע והאב חייב הוי בכלל אינו עושה מעשה עמך ואינו מת' בדברינו דמיירי דהאב והאם צווי אותו דהוי שנים שעשאו ז"א דנהי דבהכ"ג א"ח מיתת ב"ד כיון דא"א לענוש שניהם על מעשה אחת מ"מ כיון דהמלאכה נעשית כאורחי' ע"י אדם אחד אם אמרינן יש שלד"ע הוי שניהם מחללי שבת גמורים והוי בכלל אינו עושה מ"ע כנ"ל

ובדרך פלפול נראה להביא ראי' לזה דהנה ראיתי להג' בעל יד המלך ז"ל בריש ה' שבת שם שכ' לתמוה בסוגי' דיבמות (דף ו' ע"ב) דאמרינן שם דלא תבערו אש אתי להורות דאין מיתת ב"ד דוחה שבת ומקשינן בגמ' טעמא דכ' רחמנא ל"ת הא לא"ה דחי וא"כ נשמע דעדל"ת שי"ב כרת ותמה הגז"ל דהאיך אפשר לומר דהטעם שאמרה תוה"ק שאין דנין מיתת ב"ד בשבת הוא משום מלאכה הא הוי תמיד שנים שעשאו כיון דקיי"ל בכל חייבי מיתות יד העדים תהי' בו בראשונה וא"כ הוי לענין שבת שנים שעשאו ועיי"ש שהאריך בזה ולא מצא מענה

והנה במחכ"ת לא הרגיש שבאמת בש"ס לא נזכר כלל על המיתה עצמה דזה יהי' בכלל חילול שבת רק מכח הבישול פתילה כמבואר להדי' בש"ס שם דרוצה הגמ' לומר דאתי' כר"י דס"ל הבערה ללאו יוצאת ודחינן כיון דהוא הוא בישל מה לי בישל פתילה מ"ל בישל סמנים הרי מבואר בגמ' דמצד גוף המיתה לא הוי ק"ל ובאמת כבר נתקשה בזה בת' הרשב"א ז"ל ולדעת הג' ז"ל י"ל ברווחא דבאמת לא מקשה הגמ' מגוף המיתה דבזה באמת ליכא חילול שבת כיון דהוא תמיד ע"י שנים אמנם הבישל פתילה זה ל"ש לומר דצריך דוקא ששנים יבשלו את הפתילה וא"כ הוי חילול שבת גמור אך עדיין אינו מיושב לגמרי דמ"מ י"ל הא יש עצה שהשני עדים יבשלו יחד הפתילה א"כ לענין הבישול פתילה הוי ג"כ שנים שעשאו אמנם להנ"ל י"ל עפמש"ל דיש סברא דבבישול כיון דחזינן דחייב רחמנא על גורם א"כ אפי' היכא דאין המלאכה נעשית לגמרי ע"י אחד ג"כ חייב משום מבשל כמ"ש הר"מ ז"ל באחד נותן את האור ואחד נותן העצים ואחד נותן הקדירה דכולם חייבין משום מבשל אך כ"כ דמ"מ א"א לחייב שניהם על מעשה אחת וכשיעמדו שניהם הקדירה על האש א"א להמית שניהם על מעשה אחת שעשו אמנם עכ"פ נהי דא"א להמיתם בפועל מ"מ עברו בזה כ"א על חיוב מיתת ב"ד ונפ"מ דאם אחד לא יהי' בר חיובא יתחייב השני אלא דאם שניהם ב"ח א"א להרוג את שניהם א"כ הוי בגדר חילול שבת במלאכה שיש בה מיתה וא"כ מקשה הגמ' שפיר מדצריך קרא דלא דחי הא לא"ה דחי בישול פתילה בשבת לצורך מיתת ב"ד וא"כ נשמע דעדל"ת שיש בה כרת ויש עוד להאריך ולברר הענינים בדיני שנים שעשאו אמנם כבר יעדנו מקום לזה בספרי דרך חיים שמה באתי בארוכה בעזהי"ת ואכ"מ

ובעיקר קו' החזקוני דלמה לי קרא דכאו"א אינו דוחה שבת ת"ל כיון דיש שלד"ע וא"כ האב הוי בגדר א"ע מעשה עמך ולענ"ד בפשיטות דלאו כללא הוא דכל ציווי הוי בגדר שליחות יש צווי שאחד מצווה את חבירו לעשות הדבר בעדו כמו לקדש לו אשה וכיו"ב לתקוע עבורו בשופר שרצונו בזה שהמעשה יתייחס אליו היינו להמשלח שבלא"ה אינה מקודשת וא"י ידי תקיעת שופר לדעת הפוסקים דבעי תקיעה ג"כ וכיו"ב הרבה עניני שליחות אמנם יש דברים שאחד מצוה על חבירו לעשותו אמנם רצונו בזה שהמעשה יתייחס להעושה אותה שבזה מקיים צווי שלו ואדרבה אם נתייחס הפעולה אל המשלח לא נעשה הפעולה כחפץ המשלח כי עיקר רצון המשלח הוא שיעשה הוא המעשים