כלי חמדה ויקרא קנה

שעשאו ולדעת הג' שיחי' הוא רק איסור דרבנן וא"כ למה לי קרא דעתי אפי' בשבת וגדולה מזו בירושלמי יומא שם חולק על ש"ס שלנו דס"ל דבחולה מרכיבו על כתיפו ובירושלמי מתיר רק להניחו על החמור ואינו מתיר קרא דעתי אלא לאו דמחמר וקשה הא אפי' מלאכה גמורה אינו יותר משנים שעשאו ודרך פלפול י"ל דנהי דנראה מתוה"ק דצריך שליחות בשעיר המשתלח דמה"ט אע"ג דדרשינן להכשיר את הזר מ"מ קטן פסול לשלוח כיון דאין שליחות לקטן מ"מ היינו רק משום הדחוי' לצוק דאמרינן דדחייתו לצוק זהו שחיטתו והוא מטעם דהוי קדשים ואמרי' דדחוי' לצוק זה שחיטתו וכמ"ש רבינו תם ז"ל בספר הישר שילהי סי' תרל"ב דהוה הכשר מצוה כמו מליקה בעוף (ועיי"ש היטב כי האחרונים לא ראו דבריו ועי' במנ"ח מצוה נ"ב שתמה על שור הנסקל דנימא סקילתו זו שחיטתו ולהנ"ל לא ק"מ והארכנו בזה בת' לסוגי' דחזקי' ואכ"מ) וא"כ י"ל דמשום זה המצוה דוקא בכה"ג ואמרה תורה שיעשה שליח אבל ההולכה לעזאזל בזה לא צריך שליחות וא"כ אין המעשה מתייחסת להמשלח ואדרבה ארווחנא בזה לת' קושיית השאגת ארי' ז"ל שהקשה דאמאי לא אמרי' בגמ' דעתי אפי' בשבת קאי על הדחוי' לצוק דהוה מלאכת נטילת נשמה ולהנ"ל א"ש דהדחוי' לצוק עושה בשליחות הכה"ג ושוב הוי שנים שעשאו ול"צ קרא להתיר ואין לומר הא אם לא יהי' קרא להתיר בשבת אה כן נימא אשלד"ע ולא יהי' שנים שעשאו ז"א כיון דא"נ יש שליח לא הוה עבירה כלל מה"ת כיון דהוי שנים שעשאו דאינו אסור אלא מדרבנן א"כ פשיטא דאמרי' יש שליחות אך באמת ז"א דנראה ברור דהשילוח הי' ג"כ בשליחות הכה"ג כיון דכשבא למדבר הי' מטמא בגדים ונתקיים בו מצות שילוח נראה דזה הוה מצוה וא"כ י"ל דגם זה בשליחות הכה"ג ועכ"פ מדלא העירו כלל הפוסקים בזה נראה מבואר דשליחות אינו בגדר שנים שעשאו שיהי' שניהם פטורין. לכן נראה עיקר כמש"כ דזה א"א לומר בשום פנים דיש שליח לד"ע ואעפ"כ שניהם פטורין דממ"נ אחד חייב או המשלח או השליח דאל"כ לשמאי הזקן דס"ל יש שליח לד"ע בטל מיתת ב"ד בשבת ויוכלו לעשות בפרהסי' כל מלאכת השבת ע"י שיעשה כל אחד בשליחות חבירו וח"ו שיעלה זאת על הדעת ובאמת הרגיש הג' שיחי' בעצמו דא"כ בהורג את הנפש אמאי יהי' חייב הא הוי שנים שהרגו וחילא דידי עפ"ד הרשב"א ז"ל הנ"ל ובאמת הרשב"א ז"ל לא אמרה בהחליט כ"א בדרך אפשר והר"מ ז"ל פ"ד מהלכות רוצח הלכה ו' כתב להדיא להיפוך דאפי' בכה"ג שנים שעשאו פטורין ולפ"ז מוכרח דאינו בגדר שנים שהרגו

אמנם יש לקיים ד' הג' שיחי' עפ"ד הרמ"ה בח' לסנהדרין (ד' ע"ח שם) שכ' בזה"ל הכהו עשרה בנ"א בעשר מקלות בב"א ד"ה פטורין דהא כולהו כי הדדי נינהו מה אמרת לקטלינהו לכולהו הא כתיב נפש תחת נפש ולא שתי נפשות תחת נפש א' עכ"ל. וכיון דכל הפטור משום דאי אפשר להרוג שתי נפשות תחת נפש אחת א"כ הכא בהורג ע"י שליח כיון דהשליח פטור דהמעשה מתיחסת להמשלח וא"כ אף דלגבי המשלח הוי שנים שהרגו ג"כ חייב כיון דאין אנו הורגין אלא נפש אחת ולפ"ז נראה דאם המשלחים הי' שנים פטורין ממיתה דהוי שנים שהרגו וא"ש דלא נקטו ב"ש רבותא יותר דאפי' שנים ששלחו להרוג את הנפש שניהם חייבין דלפ"ד הג' שיחי' דבכ"מ ע"י שליח הוי בגדר שנים שהרגו וכל החיוב משום ד' הרשב"א הנ"ל א"כ הו"ל למינקט רבותא יותר דאפי' אם המשלחים הי' שנים ג"כ חייבים מיתת ב"ד אמנם לפ"ד נכון הדבר ויצא לנו מכל זה שכתבנו דמסברא נראה דע"י שליח לא הוי בגדר שנים שעשאו אף לגבי המשלח אם שייך שליחות אך אפי' א"נ דהוי שנים שעשאו מ"מ מוכרח הדבר דהמשלח חייב והטעם כיון דהשליח פטור