כלי חמדה ויקרא קנד

אך יש לעי' עוד בעיקר הדין בקציצת בהרת ע"י שנים אם פטורין דאע"ג דאינו בכלל בעשותה כיון דלא עשה לבדו אבל בכלל לעשות י"ל דהוה ושנים שקצצו בהרת שניהם חייבין אך באמת ממקומו הוא מוכרע כמו"ש דלבית שמאי דיש שלד"ע חייב המשלח אפי' בשבת ול"ה בגדר שנים שעשאו דא"נ דהמשלח פטור א"כ פטרי שניהם דהא השליח ג"כ פטור מצד דיש שליח לד"ע וא"כ יהי' עצה לב"ש שיעשו בפרהסיא מלאכה בשבת ויפטרו דהיינו שיהי' עצת חטאים ביניהם שיעשה אחד בשליחות השני ויפטרו שניהם על חילול שבת וזה דבר שלא יעלה על הדעת ויש לפלפל הרבה עפ"ז בכמה ענינים ונאמר דמה דס"ל לר"א דמכשירי מילה דוחה שבת כמילה עצמה ועי' בח' הר"ן שבת (ד' ק"ל ע"א) במשנה שם שכ' דסברת ר"א משום דמילה דנראה דניתנה שבת לדחות אפי' אם אפשר בלא חילול ולא מהדרינן במילה לעשותו בשמאל או לשנות בה משום דלא חשבינן מילה דחוי' לשבת אלא היתר גמור אצלה שהתירה התורה בפירוש למול בשבת ולכן גם מכשיריו הותרו עיי"ש והנה מ"ש הר"ן ז"ל דאפשר בשמאלו ונראה מדבריו דפשיטא לי' דבשמאל לא הוי מלאכה כמו בכתיבה אם כי כן כתב הבעל התרומות לענין שחיטה בשמאל בשבת דהוי כלאחר יד אך כבר תמהו האחרונים בזה ועי' בס' בית יצחק או"ח סי' ש' פלפול גדול בזה אמנם להנ"ל י"ל בפשיטות דר"א שמותי הוא וא"כ ס"ל דישלד"ע א"כ במילה אפשר בלי דחוי' ל"ת שיש בה כרת ומיתת ב"ד אם ימול אחר בשליחות האב דהאחר פטור כיון דמעשהו מתיחסת למשלח והאב ג"כ פטור מצד דהוי שנים שעשאו ומדהתירה התורה לאב בעצמו למול את בנו בשבת ע"כ דהותרה

ויש מקום לומר בזה ביאור דברי הרדב"ז ז"ל בת' ח"ד סי' ק"ל שכתב טעם דמותר לשחוט לחולה בשבת אע"פ שאפשר להאכילו נבילה וז"ל עוד אני אומר בטעמו של דבר כי אין דיחוי שבת מוטל על החולה אלא על כל ישראל העומדים עליו וכיון שכן אין רשאים להאכילו בידים דבר איסור כדי להקל חילול שבת מעליהם שאין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך עכ"ל. ודבריו מחוסרים הבנה מהכ"ת נאמר דאין דחיות שבת מוטלת על החולה כ"א על העומדים עליו ולהנ"ל י"ל דס"ל להרדב"ז ז"ל כיון דשבת ניתן רק לדחות אצל חולה ומה דאפשר שלא יהי' חילול שבת גדול כ"כ מוטב יותר א"כ ממילא אמרינן דלא דחי שבת אצל החולה עצמו כיון דהוי חילול שבת גמור רק דניתן לדחות אצל כל ישראל לעשות בשליחות החולה וא"כ יהי' רק שנים שעשאו אצל החולה והם פטורין כיון דעשאו בשליחות החולה משא"כ כשיאכל נבילה ואם כי רחוק הדבר שזה יהי' כונתו מ"מ הדברים בעצמם נכונים לפ"ד הג' שיחי' אך לפי"ז יקשה לקושטא דמילתא לדידן במילה דס"ל דמילה הוי ג"כ בגדר דחוי' א"כ אמאי ימול האב אע"ג דהמצוה עליו מ"מ הא יכול לעשות שליח למול עבורו וכיון דבשבת ג"כ שייך שליחות א"כ הו"ל כאלו האב מל ול"ש בזה אשלד"ע כיון דבאמת אין כאן עבירה דמילה דוחה שבת ולא יהי' חילול שבת כיון דאצל המשלח הוי שנים שעשאו וכמו דמקשינן בגמ' במילה בבהרת ואי איכא אחר ליעבד אחר כן יקשה במילה בשבת

ועוד יש להעיר לפ"ד הג' שיחי' ביומא (ד' ס"ו ע"ב) דאמרי' עתי אפי' בשבת וקשה למה לי קרא הא מבואר בתוה"ק וישלח ביד איש עתי א"כ הרי הוא שלוחו של כה"ג [ועי' ביומא (דף ע"א ע"א) דכשמצאו בשוק אומר לו אשי כה"ג עשוני שליחותך וכו' ועיי"ש ברש"י דהוא דרך כבוד אמנם נראה דהענין אמת דהוא שלוחו של כה"ג כמפורש בתוה"ק רק מפני שהוא מוכרח לעשותו מגזרת השי"ת לכן כשמצאו בביתו מייחס השליחות להקב"ה ועי' במאירי יומא שם וז"ב] וא"כ הרי הוא תמיד שנים