כלי חמדה ויקרא קנג

דבעשיתה ומעתה ז"ד בכ"מ משא"כ הכא דאמר לו אביו חילל שבת ואמרינן דהבן מחויב לקיים מצותן מחמת כ"א ודוחה שבת א"כ הבן אינו עתה בר חיובא א"כ אף אם נימא דאצל האב הוי בגדר שנים שעשאו מ"מ חייב האב כיון דהבן אינו בר חיובא) וא"כ שוב הוי האב רשע דהוי מומר לחלל שבת ושוב א"צ הבן לשמוע לו והד"ל קושיית החזקוני לכן מוכרח הגמ' למינקט כ"א ואם והיינו ששנים צונו לו וא"כ הו"ל שנים שעשאו גמור ופטורין וי"ל עוד באופן אחר לקיים דברינו עפמ"ש לעיל בפרשת ויקהל סוף אות א' דיש סברא לומר דבבישול כיון דכל החיוב על הנתינה לאש דהוי רק גורם לבישול ה"ה דשנים שעשאו צריך להיות חייב בזה כיון דלא גרע מגורם רק דאעפ"כ ברור הדבר דשנים שלקחו קדירה ביחד ונתנו אותה על האש פטורין משום דהוי בגדר שנים שעשאו אך לפ"ז ז"ד אם שניהם בר חיובא כנ"ל משום דא"א לחייב שניהם על מעשה אחת משא"כ באב שצוה לבנו, א"נ דהבן חייב לשמוע לו ואינו בר חיובא שוב י"ל דהאב חייב כיון דבמלאכת בישול גם גורם חייב וא"כ כיון דנקט בגמ' מל' דאמרי לי' שחוט לי' בישל לי ובמלאכת בישול בכה"ג שנים שעשאו חייב מי שהוא בר חיובא לכן נקט הגמ' כאו"א היינו דהי' שנים שעשאו ע"י או"א דשניהם בר חיובא ושניהם פטורין והבין

אמנם כ"ז לפלפולא אבל לקושטא דמילתא א"נ דהיכא דהוי אורחי' אע"ג דשנים שעשאו גם בכה"ג פטורין היינו רק משום דא"א לחייב ב' בני אדם על מלאכה אחת אבל כשאחד אינו בר חיובא חייב השני א"כ נראה פשיט דאפי' אם שניהם הם בר חיובא דלא נוכל לחייב אותם כנ"ל עכ"פ עשו איסור תורה ויש עליהם חיוב מיתה אלא שא"א להמיתם כנ"ל וא"כ אפי' אם הוה שנים שעשאו ג"כ הוי בכלל אינו עושה מעשה עמך ובאמת א"כ נסתרין גם ד' הגאון מקינסק שיחי' שבא לפטור את המשלח מצד שנים שעשאו וקשה הא ע"י שליח הוי אורחי' א"כ אפי' א"נ דפטורין שנים שעשאו מ"מ הכא כיון דהשליח פטור כיון דאמרינן יש שלד"ע השליח פטור וא"כ ממילא המשלח חייב אע"ג דהוי שנים שעשאו וכמו דס"ל לר"ש בזה יכול וזה יכול דפטורין ה"ד כששניהם הם בר חיובא והבן היטב. ועי' ביד המלך להגאון מבראד ז"ל פ"א מהל' שבת הט"ו דג"כ פשיטא לי' דבשניים שעשאו דממעטינן מבעשותה היינו רק כששניהם בר חיובא ואם כי יש לפקפק בדבריו ובראייתו כמו"ש בקונטרס דרך חיים ואכ"מ מ"מ מסברא היכא דהוי אורחי' נראה כן ובפרט היכא שהוא ע"י שליחות כיון דאמרינן שש"א כמותו א"כ אף שאנו דנין לגבי המשלח אמרינן דהוא עשה כל המלאכה רק דנימא דמ"מ א"א לחייב אותו כיון דנעשה בגרמת המשלח ג"כ [אע"פ שיש לפקפק בגוף הסברא כיון דאמרינן שש"א כמותו הרי מתיחסת מעשה שליח להמשלח ואיך נחלק זה בתרתי אך אין רצוני להתווכח בסברא עם כבוד הגאון שיחי' דרב גובריי'] וא"כ ז"ד אם נחייב את השליח אבל כיון דאמרינן יש שלד"ע והשליח פטור א"כ ממילא חייב המשלח ויש להעיר בזה ברש"י ז"ל שבת (דף קל"ב ע"א) גבי מילה בצרעת דמקשינן בגמ' ואי איכא אחר ליעבד אחר ולא ליקום אב להתם וכבר ביאר דבריו ז"ל במל"מ פ"י מט"צ ה"א דהכוונה דאם יהי' בשליחות האב האב עובר כיון דהמצוה מוטלת עליו והאב מכוין לטהרו (ול"ש בזה אשלד"ע כיון דהשליח אינו עושה עבירה אלא מצוה והוא אינו מתכוין לטהר כן נראה כוונתו וכתבנו מזה במק"א ואכ"מ] וקשה כיון דקיי"ל דלעשות אי אתה עושה אבל אתה עושה בסיד שע"ג רגלו א"כ נראה דה"ה שנים שעשאו ליכא לאו בקוצץ בהרתו כיון דאינו בגדר לעשות כיון דלא עשה כולה וא"כ אמאי פשיטא לרש"י ז"ל דאי הוי בשליחות האב הוי לאו גמור דהאב עובר וקשה הא הוי שנים שעשאו א"ו כיון דהכא יש שליח והשליח פטור המשלח חייב ועובר בלאו גמור: