כלי חמדה ויקרא קנא

צוואריהם נתנו ומעתה עפמ"ש האחרונים דבמצ"ע שמתן שכרה בצדה כיון דאין כופין עלי' ותלי' בדעתן אמרינן דלה"נ וא"כ שוב הוי מלאכה הצריכה לגופה מצד המצוה ושפיר צריך קרא דא"ד שבת ומעתה ז"ד אם נאמר דגם מורא אב הוי בגדר מתן שכרה בצדה משא"כ א"נ כהמנ"ח דמורא אב כופין עלי' א"כ הכא דנכלל בו מורא ג"כ כיון דאמר לו שחוט לי בישל לי וזה מוכרח כיון דילפינן לה מקרא דמורא וא"כ הדרה ק"ל הא אין כאן דחיות שבת כלל כיון דהוי מלאכה שאצל"ג וא"ל כיון דמקיים בזה מצות כ"א ג"כ וזה הוי מתן שכרה בצדה שאין כופין עלי' ז"א כיון דהכא יכפיהו לעשות רצון אביו כיון דנכלל בו מורא ג"כ וא"כ גם מצות כיבוד הוי מלאכה שאצל"ג

איברא די"ל דא"ר מזה דהנה באמת נתקשו בתוס' יבמות בסוגי' דעלי' דאמאי לא מקשה הגמ' כלל דלמה לי קרא דכ"א ואם א"ד שבת ת"ל הא שבת הוא עול"ת ואין עשה דוחה ל"ת ועשה ולת' קושיות התוס' נאמר כיון שהכרחני דהכא איכא שני מצות מורא וכיבוד וכ"כ הריטב"א דתרין עשין דוחין עשה ול"ת וא"כ שפיר הו"א דדוחה עול"ת דשבת ומעתה כיון כ"ז דהו"א דידחה שבת היינו משום דנכלל מצות כיבוד ומצות מורא וא"כ שוב הוא במקום חילל שבת אפי' א"נ דעדל"ת מ"מ א"א לכפות את הבן לקיים מצות האב כיון דמצד מצוה אחת אינו דוחה דהוי עשה ול"ת ורק מצד צירוף מצות כיבוד ג"כ וכיבוד הוי מצ"ע שמתן שכרה בצדה וא"כ עלי' א"כ שפיר י"ל דמצות מורא כופין עלי' בכל מקום מ"מ הכא גבי שבת שפיר צריך קרא דל"נ עדל"ת דשבת וא"ל הא אם ידחה ליכא חילל שבת כלל מצד דהוי מלאכה שאצל"ג ז"א דהכא אפי' ידחה מ"מ כפי' ל"ש בזה כיון דא"א לכפותו מצד מצות מורא כיון דמצוה זו בעצמה א"ד שבת דהוי עול"ת וע"כ מצד צורך מצות כיבוד ועל מצוה זו אין כופין דהוי מתן שכרה בצדה א"כ הכא גם מצות מורא הוי מצוה הצל"ג כיון דבמקום חילל שבת אין כופין אותו לשמוע לאביו והוא חריף ונחמד דרך פלפול ויש להאריך בזה ואכ"מ

ונחזור לענין שנראה נכון כמ"ש שהשי"ת אמר עוד הפעם את העשרת הדברות לישראל ולזאת הזהיר אותם על טהרת המחשבה ועל אבזרי' של כל האזהרות הנכללות בעשרת הדברות ובמקום לא תרצח הנאמר בעשרת הדברות אמר להם השי"ת כאן לא תעמוד על דם רעך שהוא כולל אם יכול להצילו ואינו מצילו וגם כובש עדותן וכיו"ב הרבה ענינים ובמקום לא תגנוב הנאמר בעשרת הדברות שהוא רק אזהרה לגנוב נפש נאמר כאן לא תגנובו שכולל כל עניני גניבה והרחקות מגניבה וכן במקום לא תנאף אמר כאן לא תחלל את בתך להזנותה שכולל השמירה על בני ביתו מזנות אפי' בזנות פנוי' וכן במקום לא תענה כתיב הכא לא תלך רכיל שכולל אפי' אם אין תועלת בהגדתו ובאמת כבר העיר בזה הרמב"ן ז"ל בפ' ואתחנן בקרא דלא תענה ברעך עד שוא שכולל אפי' אם אין תועלת בעדותו וכתב הג' בעל כלי יקר ז"ל שלכן בדברות ראשונות נאמר רק ל"ת ברעך עד שקר שב"נ לא הוזהרו על שוא כ"א על שקר ועי' בתרגום יונתן על עשרת הדברות שבכל הדברות מתחיל בזה"ל "עמו בני ישראל' וכו' בכל הרחקות ואבזרי' שיש בלאוין דרציחה וניאוף וגניבה כנראה שכונתו ג"כ שלישראל נאמרו העשרת הדברות בכל ההרחקות שבהם וזה הוא מרומז כאן בפ' קדושים שהקב"ה בעצמו ביאר כונת העשרת הדברות לישראל כנ"ל ויש להאריך עוד בזה ואכ"מ

ב) במסכת יבמות (דף ה' ע"ב) בגמרא אלא אצטריך סד"א תיתי מכ"א ואם דתני' יכול יהי' כ"א ואם דוחה שבת ת"ל איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו כולכם חייבים בכבודי וכו' יש לדקדק דלמה נקט הגמ' הכא יכול יהי' כ"א ואם דוחה שבת והרי לקמן מביא