כלי חמדה ויקרא קנ

וז"נ בדעת הרמב"ן ז"ל והארכנו בזה בת' שם בד' השאג"א בת' ריש סי' מ' והוא בספרי דרך חיים ואכ"מ כי לא באנו בזה אלא לבאר הענין שנראה שישראל נצטוו לקדש את השבת בלבבם ושלא להסיח דעת מקדושתו ובזה נצטוו רק ישראל ולכן בדברות האחרונות וכאן בפ' קדושים נאמר להם בלשון שמור. וי"ל עוד דבא לרמז בלשון את שבתותי תשמורו על יו"ט ג"כ דישראל נצטוו לקדש את היו"ט ולשבות בהם מכל מלאכה ומפני זה נאמר שבתותי לשון רבים לכלול גם שמירת יו"ט כמוש"כ רש"י ז"ל להדיא בשבועות (דף ט"ו ע"ב) דיו"ט נכלל בכלל שבתות והענין דהקב"ה נתן את התוה"ק לישראל וקידש אותם להיות קדושים שיקדשו את המועדים וע"י קדושתם נתקדש בקדושת השבת כמו שבת בראשית וזה ניתן רק לישראל ולא לב"נ אף אם הי' מקבלים עשרת הדברות ונראה שבדברות האחרונות שנאמר הטעם בשמירת שבת זכירת יצ"מ ע"כ צוך ד' לעשות את השבת שמרמז בזה ג"כ ענין קדושת יו"ט שישראל יש כח בידם לעשות את השבת והיינו ביו"ט דהיא ע"י קדושתם וזה בא ע"י יצ"מ נצרפו בכור עוני לקבל את התוה"ק ולהתקדש בקדושת השי"ת וא"ש בזה מה שנאמר כאן מקודם כ"א ואח"כ שמירת שבת כיון דכולל גם יו"ט ומצות כ"א חמיר מיו"ט וקמ"ל קרא דגם יו"ט אינו נדחה מפני כ"א אע"ג דיו"ט רק ב"ד היא דמקדשי לי' מ"מ לפי האמת כשמקדשין אותו ישראל נתקדש בקדושת השי"ת ושוב אמרינן שגם אביו חייב בכבודו ולכן א"צ לשמוע לו ונראה דמה"ט נאמר כאן יראה באב ואם כיון דיראה הוא דבר המסור ללב ותלי' עיקר במחשבה ובדעת וזה שייך רק בישראל ולכן בדברות אחרונות דנאמר כבד את אביך וא"א נאמר כאשר צוך וגו' דהכונה דבא לרמז דהכ"א ואם יהי' מפאת ציווי השי"ת ולא מצד השכל שזה עיקר נתינת התורה לישראל לטהר את לבבם ולקדשם בקדושת התורה והמצות. והנה נראה מד' המדרש שמצות כ"א ויראת אב מצוה אחת הוא ואחת משלימה לחברתה ומורא נכלל בכלל כיבוד

ובאמת לכאורה נראה כן גם מגמ' דילן בכמה דוכתין דאמרינן יכול יהי' כ"א ואם דוחה שבת ת"ל איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו שמתחיל בכיבוד ומביא קרא דמורא ובאמת שחוט לי בישל לי הוי בכלל כיבוד דמאכלו ומשקהו נראה דהגמ' ס"ל דהכל אחת הוא דבאמת כשצוה לו אביו להאכילו ולהשקהו והוא לא יעשה כן עובר על כיבוד ועל מורא דהנה זה דנכלל בכ"א דמאכילו ומשקהו היינו אפי' בלא ציווי והיכא דהוא בציווי והוא אינו שומע לו זה עובר על גדר מורא ויש בזה שישמע לאביו שני מצות כיבוד ומורא שכל אלו המצות מנאו אותם לשתי מצות אך מ"מ נראה שאע"פ שנמנו לשני מצות מ"מ דין אחד להם כיון דחזינן מהמדרש דבמקום מצות כיבוד הנאמר בעשרת הדברות אמר הקב"ה כאן מצות מורא נראה דדין אחד להם ונפ"מ דגם מורא הוי בכלל מצ"ע שמתן שכרה בצדה שאין ב"ד כופין עלי' ועי' במנ"ח שכתב בפשיטות להיפך ולענ"ד נראה יותר כדאמרן

ובדרך פלפול יש להעיר ראי' לזה דהנה זה כביר הקשה אותי כבוד יד"נ הרב הג' מוויערעשאוו נ"י בהא דרוצה הגמ' למילף דכ"א ואם א"ד שבת מדכתיב איש אמו ואביו תיראו וגו' ואל"ה הי' דוחה שבת וקשה לפמ"ש המהרש"א בהא דמקושש לש"ש נתכוין דהוי מלאכה שאצל"ג וכ"כ המרי"ק בת' באם בישל בעבור שמוכרח לבשל בשביל פק"נ הוי בכלל מלאכה שאצל"ג א"כ ה"נ א"נ דדוחה שבת הא אין כאן חילל שבת כלל כיון דהוי מלאכה שאצל"ג ואי משום דהכא הוי תיקן מצוה דמקיים בזה מצות כ"א הא כ"כ הרשב"א דתיקן מצוה ג"כ לא הוי בגדר מלאכה הצל"ג אמנם נראה עפמ"ש האחרונים דהטעם דתיקן מצוה לא הוי בגדר צל"ג כיון דמצוה לאו ליהנות ניתנו אלא לעול על