כלי חמדה ויקרא קמט

בפרשה זו דקדושים תהי' בהרחקת ותורות ממה שנאמרו בעשרת הדברות

ומה שנלענ"ד ביאור הענין בדרך דרוש עפ"מ שכ' הגאון בעל כלי יקר ז"ל בפ' יתרו בקרא דזכור את יום השבת לקדשו לת' כל השינויים שנמצאו בדברות ראשונות ואחרונות ותוכן דבריו היקרים המה כיון שמבואר בד' חז"ל דהחזיר הקב"ה על כל אומה ולשון לקבלת התורה א"כ מבואר ששמעו תחילה כל האומות את העשרת הדברות וכאשר אמרה כל אומה לא חפצתי לקחתה מסרה לישראל ועל כן נמצאו השינויים הללו ועיי"ש שכ' דלכן נאמרה בדברות ראשונות זכור כיון דב"נ לא יוכלו להיות בכלל שמירת שבת דב"נ ששבת ח"מ לכן אמר השי"ת בלשון זכור דעכ"פ בכלל זכירת קדושת שבת איתא אבל דברות שניות שנאמרו לישראל בלבד נאמרו בלשון שמור כי המה חייבים בזכירה ובשמירה מכל מלאכה ועיי"ש באריכות נועם דה"ק. אמנם לענ"ד אם כי תורה"ק יפה אף נעים שזה ההבדל בין דברות ראשונות לאחרונות דהראשונות הי' לכל באי עולם והאחרונות לישראל אמנם מה שכתב בביאור הענינים אינו מחוור כ"כ ולדוגמא דבריו בענין שבת קשין לשמוע דאם אינו מוזהר על מלאכה ואדרבה דאסור לשבות אין סברא שיהי' חייב בזכירה ועוד דהרי בזכור כתיב ג"כ לא תעשה כל מלאכה וא"כ צריך שיהי' אתי שפיר גם לבני נח. לכן נראה דביאור ענינים האלו ביאר השי"ת עצמו כאן בפ' קדושים שאמר הקב"ה לישראל קדושים תהי' כי קדוש אני ד' והכונה דקבלת עשרת הדברות בישראל אינו רק לקיים את הדברות אלא להיותם קדושים על ידם שזה שורש נתינת התורה לישראל להיות דבוקים בהשי"ת וקדושים בקדושתו ולא כן עשה לכל גוי שאע"פ שחזר עליהם שיקבלו את העשרת הדברות היינו רק לקיימם אבל לא שיתקדשו בקדושת השי"ת שזה רק לישראל נאמר שהם בני אברהם יצחק ויעקב ומוכנים להתקדש בקדושת השי"ת לזאת צוה להם השי"ת כאן על שמירת שבת שמור עפ"מ דמבואר בספרי פ' תצא דדרשינן זכור ושמור זכור בפה ושמור בלב היינו דישראל חייבין לקדש את השבת בלבבם שלא יסיחו דעתם מקדושת השבת וזהו נצטוו רק ישראל להיותם עם קדוש שיקבעו קדושת השבת בלבבם משא"כ לאוה"ע אע"ג דצטוו על השבת אם הי' מקבלים את העשרת הדברות ולא הי' אז באזהרת דב"נ ששבת מכל מקום לא הי' נכללים אלא בזכירה בפה אבל לקדש את המחשבה בזה לא נכללו ב"נ מעולם. ובעיקר דבר זה דישראל הוזהרו לשמור את השבת בלב ושלא להסיח דעתם מקדושת שבת כ"כ בח' להכריח כן מד' הרמב"ן ז"ל בס' האמונה והבטחון פ' כ"א שכ' טעם שתפילין אין מצותן בשבת וז"ל והשבת דוחה את התפילין לפי שכבר התחילה השבת בשעה שאין מצות תפילין נוהגת והיא בלילה שאין מצותן בלילה אלא ביום וכיון שהתחילה מצות השבת אין לדחותה מפני אחרת עיי"ש ולכאורה דה"ק אינם מובנים כלל דמה דחוי' הוא זו לקדושת שבת אם יניח תפילין ונהי דשבת ג"כ אות מ"מ מה בכך אם יהי' לו שני אותות שבת ותפילין

אמנם ביאור הדברים נראה עפמ"ש הג' מוהר"ח יונה ז"ל בסוף הקונטרס שלו לפרש ד' הירושלמי ברכות פ' הי' קורא בהא דמבואר שם אמר ר' חנינא אף מי שהי' מימיו על כתיפו הר"ז קורא שמע ומתפלל ר"ח אמר ק"ש ותפילה א"צ כוונה כו' דהכוונה על מי חטאת כיון דצריכין שמירה ונפסלין בהיסח הדעת א"נ דתפילה צריכה כוונה הרי מסיח דעת משמירת מי חטאת עיי"ש היטב

ומעתה נראה דזה כוונת הרמב"ן ז"ל כיון דתפילין אסורין בהסח הדעת וכן שבת דכתיב בי' שמור ודרשינן שמירה בלב צריך שלא יסיח דעתו מקדושת שבת לכן כשמניח תפילין בשבת הר"ז דוחה את אות דשבת כיון דצריך שלא להס"ד מתפילין וממילא מסיח דעתו מאות דשבת