כלי חמדה ויקרא יד

שם המחבר להקשות ממקרא מלא (דברים י"ב פסוק ט"ו) דהטמא והטהור יאכלנו כצבי וכאיל ופסוק כ"ב שם דמבואר בפשטות הקרא דלא משכח"ל קרבן שנאכל מצבי ואיל עיי"ש בספרו כלל ד' שנשאר בצע"ג. אמנם לדברינו א"ש מאוד דבדקדוק נקטה הגמרא הפלוגתא של ריו"ח ור"ל בקרבן עולה דוקא אבל בקרבנות הנאכלין כ"ע מודים דחי' פסולה לקרבן ול"ק לא מקראי ולא ממתני' כמו שיראה המעיין. וי"ל ג"כ בדקדוק לשון המד"ר אמור פ' כ"ז אמר ר"י בר סימון אמר הקב"ה עשרה מיני בהמות מסרתי לך שלשה ברשותך וז' אינן ברשותך שלשה ברשותך שור שה כבשים ועזים וז' אינן ברשותך איל צבי ויחמור וכו' לא טרחתי עליכם ולא אמרתי אליכם להתייגע בהרים להביא "לפני" קרבן מאלו שאינן ברשותך אלא ממה שברשותך מן הגדל על אבוסך הדא הוא דכתיב שור או כשב או עז עכ"ל המדרש. והנה ע"כ דר"י בר סימון סובר כר"ל דחי' כשרה לקרבן דאל"כ ל"ש לא הטרחתי עליכם וכמוש"כ המהרש"ל בתשו' ועיין בתשו' שבות יעקב ח"ג ס"ה שחולק באמת על המהרש"ל מכח דברי המדרש הנ"ל. אמנם פשטן של דברים מורה כדברי המהרש"ל דלא הטרחתי משמע הא איסורא ליכא וכוונת ר"י בר סימון כר"ל וקאי על קרבן עולה וזה שאמר לא הטרחתי וכו' להביא "לפני" קרבן מאלו שאינן ברשותך דהיינו קרבן עולה שהוא לפני השם דכולה כליל ואה"נ דעל שאר הקרבנות ל"ש לשון זה דאיסורא נמי איכא. ויש להאריך עוד בזה ואכ"מ: העתקה מחידושי בני הרב זצ"ל

ד) בתמורה (דף כ"ט) מקשינן בגמ' מנ"ל דנעבד מותר באכילה להדיוט אמר ר"פ דאמר קרא ממשקה ישראל מן המותר לישראל ואי ס"ד אסורי להדיוט למ"ל קרא למעטינהו מגבוה ומקשינן בגמרא והא טריפה דאסורא להדיוט ומעטי' קרא מגבוה עיי"ש היטב כל הסוגי' וקשה לי לפי"מ שכתב הרמב"ן ז"ל בחידושי עה"ת בפרשת ואתחנן בקרא דבתים מלאים כל טוב לבאר ענין זה שאמרו חז"ל דבשעת מלחמה הותרו להם כל איסורין שבתורה ושורש דבריו הקדושים הם דכל איסורין שבתורה הותרו להם בהיתר גמור ולאו דוקא בשעת רעבון אלא שהותרו להם לגמרי באכילה. אך זה דוקא כל איסורין שבתורה שאינן נוגעין בענין איסור עכו"ם אבל איסור עכו"ם ותקרובות שלה ומשמשי' לא הותרו בשום פנים שעליהם נאמר תעב תתעבנו כי חרם הוא עיי"ש באריכות במה שחולק על הר"מ ז"ל. ומעתה מה מקשה הש"ס מטריפה דאסור להדיוט ואעפ"כ צריך קרא לאסור לגבוה הא י"ל דטריפה שאני דמותר בשעת מלחמת מצוה וא"כ הו"א דבשעת מלחמה כגון בשבע שכבשו ושבע שחלקו יהיו מותרין להקריב לגבוה קרבנות שהם טריפה דל"ש לאסור מפאת מהמשקה ישראל כיון דאז הם מותרין לישראל וצריך קרא דמן הבקר. אך זה דוקא טריפה אבל נעבד שפיר מוכרח מדצריך קרא לאסרו לגבוה דמותר להדיוט דא"נ דאסור להדיוט והיינו דבע"ח ג"כ נתפס באיסור עכו"ם ל"צ קרא למעטי' מגבוה. וא"ל דנ"מ במלחמת מצוה. ז"א הא א"נ דנעבד אסור באכילה להדיוט גם בשעת מלחמה אין לו היתר כיון דהוא מאיסורי עכו"ם שא"ל היתר בשום פנים וא"כ למ"ל קרא למעטינהו מגבוה ועל כרחך דמותר להדיוט והיא קושי' נכונה לענ"ד

ומה שנ"ל בזה עפי"מ שראיתי לרבינו הגדול מוהר"י זצ"ל בספר "אהבת יונתן" שכתב לפרש הקרא (יחזקאל מ"ה) וכל נבילה וטריפה לא יאכלו הכהנים שנתקשו בזה בש"ס מנחות אטו כהנים הוא דלא אכלו הא ישראל אכלו וכתב הגז"ל לפרש דפירוש הקרא עפי"מ דמבואר בקידושין דאמרינן בגמרא דכהן אסור בפי"ת כיון דרבי קדושתי' אין לדמותו לישראל בענין זה ומעתה נראה דה"ה זה דדרשינן ובתים