כלי חמדה ויקרא קמז

הזכרים וזה בכלל ערירי אם אין כח החיוני שלו נשאר בעולם אך באמת יש בענין זה כמה דעות ועי' ברמב"ן ז"ל ר"פ תזריע בשם פיליסופי היוונים דכל הבנים נתהוים מדם האשה והאיש נותן בו כח החיוני והוא הצורה עיי"ש היטב ונראה שרבינו ז"ל לא הרחיק דעה זו וא"כ הנפש החיוני הוא רק מאב בכל זרעו ונסתרו דברינו וצ"ע בזה לברר הדברים

ויש עוד להעיר בענין זה ברש"י ז"ל פ' בא בקרא דכי כל אוכל ונכרתה הנפש ההיא וגו' שכ' בזה"ל כשהיא בנפשה ובדעתה פרט לאונס עכ"ל. ותמי' לי בתרתי. א' למה צריך קרא לזה ומהכ"ת דיהי' עונש כרת על אונס. ב' למה לא פירש רש"י ז"ל בפ' לך לך בקרא דכל ערל זכר אשר לא ימול ונכרתה הנפש ההיא. ואין לומר דשם פשיטא דא"ח באונס כיון דהוא רק אונס בשב ואל תעשה משא"כ הכא כיון דהוא אונס בקו"ע חמור. ז"א שכ"כ במק"א להוכיח מדעת רש"י ז"ל דס"ל דאונס בקיום מצוה חמור מאונס בעבירה כיון דנהי דאונסא כמאן דלא עביד אבל אונסא כמאן דעביד לא אמרינן ומצאתי אח"כ שקדמני הג' בעל שואל ומשיב ז"ל בזה והארכנו בזה בת' לח"א ואכ"מ אמנם מה שנלענ"ד בביאור הדברים עפ"מ שהסביר הרמב"ן ז"ל לקמן ענין עונש כרת הנשמה דבעצם הנשמה היא נצחי כיון דהיא חלק אלקי ממעל ולכן א"צ לכתוב בתורה השארת הנפש בזה מובן ממילא כיון דהיא כח אלקי ממילא היא חי וקיים אמנם עונש הכרת הוא כי ע"י העבירות תתגאל ותטמא ותכרת מן הקיום הראוי והוא הלשון שתפסה בהן התורה כרת כענף שנכרת מן האילן שממנו יחי' שרשיו עכ"ל. ומעתה נאמר דשפיר ה"א דאע"ג דאונס רחמנא פטרה מ"מ בעבירה זו כגון אכילת חמץ בפסח עושה העבירה פעולת הכרת בנפש שיהי' נכרת משורש לכן צריך למעט דבאונס א"ז עבירה. ומעתה ז"ד בעבירה בקו"ע אבל במניעת מצוה שהשי"ת העונש עלי' עונש כרת שבזה ל"ש הסברא שהנפש מתגאל ע"י העבירה כיון דבאמת לא עשה עבירה בפועל רק הוא עונש מהשי"ת שעל מניעת מצות מילה איכא כרת הנפש וכיון שכן פשיטא דבאונס אין לו עונש דאונס רחמנא פטרה וז"ב ואמת לפ"ד הרמב"ן ז"ל

ועיין בתוס' זבחים (דף ק"ח ע"ב) בד"ה שוגג אנוס ומוטעה שהוקשו דלמה לי קרא ותי' באומר מותר נראה דעל אונס ממש ל"צ קרא וא"נ דבש"ח כיון דכתיב ל"ש בי' עונש הנפש כ"א כרת שנים א"ש אך כ"כ לעיל שאין לחלק בין זל"ז. ויש להסתפק לפ"ד התוס' והרמב"ן ז"ל דפליגי על רש"י ז"ל וס"ל דבכל חיי"כ אין זרעו בכלל מה הדין בכרת דע"ז כיון דאמרינן דחמיר בכולל כרת הגוף והנפש אם כולל כריתות הבנים ג"כ א"ד דס"ל דכללא הוא בכריתות זרעו אינו אלא בעריות דכתיב בהן ערירי

ויש להעיר בזה במה דפליגי ר"א ור"ע בעיר הנדחת אי גם טף נהרגין דר"א ס"ל דטף נהרגין ור"ע שאל לי' ומה אני מקיים ונתן לך רחמים ורחמך נראה דס"ל דמדינא ראוי לטף להיות נהרגין וצ"ע וכי מאיזהו טעם יתחייבו טף הריגה כיון שלא חטאו אמנם להנ"ל י"ל עפ"מ דמבואר במשנה בסנהדרין דאנשי עיר הנדחת א"ל חלק לעוה"ב והענין הוא דבכל ח"מ ב"ד המיתה מתורת עונש והו"ל כפרה במיתתם ולכן ליכא חיוב כרת וממילא יש להם חלק לעוה"ב מה שאין כן בעיר הנדחת דמיתתם מיתת כפירה ואין המיתה מכפרת ולזאת נשאר בהם גם עונש כרת דע"ז דהוא כרת הנפש ג"כ וממילא א"ל חלק לעוה"ב ועי' היטב במורה ח"ג פ' מ"א והסכים אתו בת' הרשב"א ז"ל סי' תי"ז עיי"ש ומעתה