כלי חמדה ויקרא קמו

חיי"כ בהחלט דיש לו היתר בשבע שכבשו ושבע שחלקו ולכן ל"ש בו כרת הנפש אלא כרת הגוף דאיסור שאינו איסור מוחלט ויש עדיין לו היתר ל"ש בו כרת הנפש שהוא נצחי ולכן אחר שהוקם המקדש וקדושת המקדש לא בטלה ונאסרו איסורים אלו דשחיטה והעלאה בחוץ איסור עולם שוב אמרינן דהם בכלל כל הכריתות שאם יש לו רוב זכיות הוא רק בכרת הגוף ר"ל ואם הוא רשע נכלל בכלל כרת הנפש ר"ל. אמנם עדיין יש לעי' מסך בשמן המשחה והמפטם את הקטורת דלא נאמר בהו נפש כ"א איש א"כ דילמא ל"ש בהם כרת הנפש כלל ואיך פשיטא לי' לרמב"ן ז"ל דבכל חיי"כ אם הוא רשע חייב בכרת הנפש ומה שנראה בזה דממקומו הוא מוכרע מדפשיטא להו לחז"ל במשנה דריש כריתות דבכל חיי"כ יש בהן חטאת ורבי נפק"ל מעלי' דכתיב באחות אשה כמבואר ביבמות (דף ט' ע"א) ובתוס' שם ד"ה וא"כ ע"כ דכל חיי"כ שוין המה ויש בהן חומר כרת דאחות אשה לכן אמרינן דכל חיי"כ אית להו חד דינא בכלל כריתות הנפש כמבואר בעריות בפ' אחרי מות ואע"ג דלענין ערירי יש חילוק בין עריות לשאר חיי"כ לפ"ד התוס' ורמב"ן ז"ל כאן כמבואר בדבריו לקמן כבר נתקשו בזה המחברים ות' כיון דלא נזכר עונש בערירי בפ' אחרי רק ונכרתו הנפשות העושות

ובאמת כשאני לעצמי לולי דמסתפינא הייתי אומר שגם רש"י ז"ל דנראה מכמה דוכתין דס"ל דכל כרת הוא וזרעו נכרתין מ"מ יש חילוק בין חיי"כ לחיי"כ וערירי דחיי"כ וערירי הוא רק בעריות והיינו דבניו מתין קודם שימות הוא והוא ימות ערירי אמנם בכל חיי"כ נהי דהוא וזרעו נכרתין אבל אינו הכרח שבניו ימותון בעודו בחיים וענין ערירי דבעריות נלענ"ד דהנה באמת תאוות המשגל חרפה הוא לנו רק ניתן לקיום המין לקיים מצות פו"ר כמוש"כ הר"מ ז"ל בביאור מצות פו"ר לכן זה שבא על העריות עונשו שיתבטל ממצות פו"ר כמו שקיי"ל הי' לו בנים ומתו בחייו לא קיים פו"ר ולכן בעריות בכל חיי"כ הוספה תורה עונש ערירי דהיינו שבעת שימות יהי' ערירי אמנם בכל חיי"כ אע"ג דס"ל לרש"י דהוא וזרעו נכרתין היינו משום דרש"י ז"ל ס"ל דזה ענין כרת הנפש שכיון שעונשו שנפש החיוני שבו נכרת ממילא נכללו זרעו ג"כ אבל אינו מוכרח שימותו דוקא בחייו ואם כי בהרבה מקומות נראה מד' רש"י ז"ל דזרעו נכרתין קודם אבל י"ל דהוא לאו דוקא ועי' ברש"י ז"ל פסחים (דף כ"ט ע"א) ד"ה את יוה"כ שכ' מקודם חייו ואח"כ בניו נראה כדאמרן וממ"ש בפ' לך לך בכרת דמילה דהולך ערירי ג"כ א"ר כיון דעונש כרת דמילה מתחיל מהיותו בן י"ג וכיון דס"ל לרש"י ז"ל דכרת הוא וזרעו נכרתין א"כ בערל שנעשה בר כרת מעת שיגדול וראוי להוליד ודאי דאינו זוכה להוליד בנים כיון דהנפש החיוני שבו נכרת וממילא דהולך ערירי אך כיון שהתוס' כתבו בפשיטות שדעת רש"י ז"ל להיפך בטלה דעתי אמנם לדעת התוס' ורמב"ן ז"ל דס"ל לחלק בין כרת דעריות דהוא בכלל ערירי ובין שאר חיי"כ נראה דהיא מטעמא דאמרן דבעריות עונשו שיתבטל ממצות פו"ר

ובאמת יש לי עיון בענין זה בכרת דעריות דנענשין בעונש ערירי לכרע אם אשתו זינתה דיש עלי' עונש כרת וערירי איך נוכל להעניש את הבעל במיתת הבנים שלו בשביל חטאה היא כיון דהבנים שייכים לאב וא"כ איך נענש את הבנים בשביל חטא שלה וז"פ דאין חילוק בין זכרים לנקבות בעונש ערירי לדעת רש"י ז"ל דכל עונש כרת כן הוא וסבור הייתי לומר לפ"מ שפרשו הראשונים מה שאמרו אשה מזרעת תחילה ילדה זכר איש מזריע תחילה ילדה נקבה דהוא משום דהזרע הראשון נפסד והזרע האחרון ממנו מתהוה הילד וא"כ י"ל דאם האשה שעלי' עונש כרת מתין הבנות שלידת הבנות נתהוי בכוחה אמנם דאיש שנענש בכרת מתין