כלי חמדה ויקרא קמא

עתה הוי דם האברים שלא פירש וא"כ הנפ"מ רק אחר בישול ולא הותרה עוד וא"ד למגיסא וגם לדעת הרא"ש אסור והארכתי בזה בפלפול אכ"מ

אמנם מה שמחליט כ"ת דלדעת הרא"ה ז"ל דאיכא איסור בקדושין דומה למגיסא לכאורה יש לחלק דהתם מקודם ג"כ הי' דנין על איסור זה אי מותר להקריבו בפנים ושפיר אמרינן כיון דכבר הותר אינו חוזר ונאסר משא"כ הכא כיון דאז לא הי' דנין על איסור הביאה כ"א על הקדושין ונהי דהי' אמרינן כל דפריש והותרו הקדושין מ"מ הא הביאה לא הותרה כלל וא"כ א"ד למגיסא ושפיר אמרינן לענין הביאה הדרה לנחיתא אך יש לעי' בזה דהרי במגיסא ג"כ מקודם לא הי' דנין אלא על איסור שחיטת חולין בעזרה ועתה אנו דנין על הקרבתו דהמה ג"כ איסורין נפרדין ואיסור זה לא הותר מעולם וע"כ צ"ל דגם בכה"ג אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי וצ"ע עוד בזה ואין רצוני להאריך בחלוקים דקים אשר יש להתעקש בהן

אך לקושטא דמילתא קושיות כת"ה לק"מ דדוקא בהך דמגיסא כיון דאם תאמר דהיא פסול להקרבה ליכא עצה לשחטו ולהקריבו וא"כ אז בשעה דהי' פריש כבר הותר ושוב אינו חוזר ונאסר וכן בביאת איסור אם היא בעת דהיא פריש ג"כ אמרינן כן כיון דכבר הותרה אינה חוזרת ונאסרת משא"כ בקדושין כיון דיכול לקדש על תנאי אם לא תהי' אסורה עליו באופן שאינה מקרובות המתקדשת לו א"כ אין צריך להכריח במעשה הקדושין דהיא מהרוב דנהי דהקדושין בחיי"כ היא עבירה ה"ד שמקדשה אפי' אם היא חיי"כ משא"כ כשמקדשה על תנאי שאינה חיי"כ אבל אם היא אחות אשתו אינה רוצה לקדשה כלל פשיטא דליכא איסור בקדושין וא"כ אין מעשה הקדושין מכריחין לומר דהיא מהרוב כיון דאפי' אם היא מהמועט יכול לקדשה כיון דהוא מקדשה רק באופן שהיא מרוב ואינה קרובה א"כ אפי' אם היא באמת קרובה אין עבירה בהקדושין ושוב ל"ש הואיל ואשתרי כיון דלא הותרה כלל וזה ברור

ומה שנראה עוד להעיר על קושיות כת"ה בשיקדים לת' מה דקשה לי על שיטת הרא"ה ז"ל דבחיי"כ איכא איסור בקדושין אע"ג דא"ק תופסין מגמ' ערוכה יבמות (דף פ"ט ע"א) דמקשינן בגמ' אמאי באמרה לה שמת בעלה ונתקדשה לאחר ואח"כ בא בעלה מותרת לחזור לו ובנשאת אסורה לחזור לבעלה הראשון ותרצינן בגמ' הכא דעבדה אסורא קנסוה סיפא דלא עבדה אסורא לא קנסוה רבנן עכ"ל הגמ' מבואר מד' הגמ' דבנתקדשה לא עבדה אסורא ולדעת הרא"ה ז"ל הא גם בנתקדשה עבדה אסורא דגם הקדושין אסורין בחיי"כ [ולפמש"ל ניחא די"ל דכיון דדעתה הי' להתקדש רק מפני שסברה שמת הבעל א"כ אינו אסור וק"ל]

אמנם נראה דהנה זה בודאי דאף לפ"ד הרא"ה ז"ל דיש איסור בקדושין מ"מ פשיטא דאין לוקין על לאו זה כיון דבלאו זה נכלל גם הביאה ועיקרו של לאו להכי היא דאתא אין לוקין על הקדושין כמו דקיי"ל לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד אין לוקין עליו ועי' במנ"ח בהשמטות והנה הפרמ"ג כתב לחקור דבלאו שאין בו מלקות אין הנשים מצווין כיון דכ"ז דהוקשו אשה לאיש הוא מדר"י אמר רב דהוקשו איש ואשה לכל עונשין ולכל חטאות שבתורה א"כ בלאו שאין בו מלקות דליכא עונש וחטאות אין האשה מוזהרת ע"ז וכבר כ"כ במק"א בשם המרי"ט ז"ל שכתב כן לענין לאו הניתק לעשה כיון דאין בו עונש אין הנשים מוזהרת וא"כ י"ל דנהי דהרא"ה ז"ל סובר דאיכא איסור בקדושין מ"מ כיון דאין לוקין על לאו זה אין הנשים מוזהרת עליו וא"כ שפיר אמרינן בגמ' רישא דעבדה אסורא וכו' סיפא לא עבדה אסורא דנהי דאיכא איסור בקדושין ה"ד לדידי' אבל היא לא עבדה אסורא בקדושין ול"ש למקנסה