כלי חמדה ויקרא קמ

קיחה עיי"ש והקשה כ"ת מכתובות (דף ט"ו ע"א) דאמרינן בגמ' ורוב העיר נמי אי דקא אזלי אינהו לגבה כל דפריש מרובא פריש וכו' והקשו שם בתוס' מסוגי' דנזיר דאמרינן בגמ' אמינא לך אשה דלא ניידה וכו' וכ"ת ה"נ בשוקא אשכחה וקדיש התם הדרה לנחיתא משמע דלגבי אדם ל"ש כל דפריש ותי' בתוס' דהתם בשעת האיסור כשבא עלי' היא הדרה לנחיתא והוי קבע משא"כ הכא דאזלי אינהו לגבה בשעת האיסור הוא פריש אתד"ק אך לכאורה יקשה ע"ז מהא דאמרינן ר"פ כל הזבחים וכי מגיסא אסורה עיי"ש (דף ע"ג ע"ב) ובפירוש רש"י שם כיון דכבר הותרו ע"י כל דפריש שוב אין חוזרין ונאסרין אף אם נעשה קבוע אח"כ וכמו שמוכיח הרא"ש מזה דבביטול ברוב מותרין לאכלן כאחת וא"כ לכאורה צריך מובן מה בכך דהדרה לנחיתא מ"מ כיון דבשעת קדושין היא פריש והותרה אז אמאי חוזרת ונאסרת וע"כ צ"ל כיון דבשעת קידושין עדיין לא הי' דנין כיון דאין הקדושין אסורין כלל א"כ אין נפ"מ אם היא מהקרובות אם לא וכל האיסור הוא בשעת הביאה ואז הוי קבוע וא"ד למגיסא כיון דהיא לא הותר עוד כלל וא"כ זה ניחא א"נ דליכא איסור בקדושין משא"כ לשיטת הרא"ה ז"ל דאיכא איסור בקדושין א"כ שוב דמי' למגיסא כיון דגם על הקדושין הי' ספק והי' מוכרח לומר דהיא מרוב ושוב הותרה ואינה חוזרת ונאסרת את"ד היקרים הנה ר"ד תמהני על כת"ה שלא דייק היטב בלשון התוס' כתובות שכ' בזה"ל ולאו פירכא היא דהתם בשעת האיסור כשזה בא על שום אשה הדרה לנחיתא האשה שקידש השליח וכו' עכ"ל הנצרך לנו

ולכאורה אין מובן לד"ק דמה ענין האשה שקידש השליח להכא והל"ל באשה זו שקידשה בשוק הדרה לנחיתא בשעת ביאה ושוב חוששין שדלמא היא קרובת המתקדשת דל"ש לומר כל דפריש כיון דאז היא קבוע לכן נראה דכונת התוס' דס"ל דהא דאמרינן בגמ' וכ"ת בשוקא אשכחה וקדיש הכונה על האשה שקידש השליח דילמא השליח קידש את האשה בשוק וא"כ אין לאסור כל הנשים מצד קבוע כיון דאשה זו שקדשה השליח היתה אז פריש ע"ז תרצינן הדרה לנחיתא והיינו דאשה זו שקידש השליח הדרה לנחיתא וכן מבואר בשטמ"ק נזיר לפרש ד' הגמ' עיי"ש וא"כ לק"מ קושיות כת"ה כיון דעל אשה זו לא הי' דנין כלל מקודם בשעת הקידושין דבודאי היתה מותרת אז להתקדש להשליח והאשה שאנו דנין עלי' כעת מעולם לא הותרה וי"ל דהרא"ה ג"כ מפרש כד' השטמ"ק הנ"ל ול"ק קושיות כת"ה אך באמת זה אינו מספיק דנראה ברור דאפי' א"נ דפירוש הגמ' כמ"ש השטמ"ק מ"מ זה ודאי דמודה השטמ"ק דצ"ל דאם עתה יקדש המשלח אשה בשוק תהי' ג"כ אסורה עליו אע"ג דשייך בה כל דפריש ומה בכך דהמתקדשת קבוע מ"מ כיון דבדידה שייך כל דפריש א"כ אינה קרובה כלל וע"כ צ"ל מצד דתהדר לנחיתא וא"כ הדר"ל קושיות כת"ה הא לשיטת הרא"ה ז"ל ז"ד למגיסא כיון דכבר הותרה בשעת הקדושין ועי' באס"ז לכתובות שם מבואר להדי' כן דצריך לומר בין על האשה שקידש השליח ובין על האשה שקידש המשלח דהדרה לנחיתא דאל"כ הא איכא עצה שהמשלח יקדש בשוק וקושיות כת"ה עצומה והנה בעיקר הסברא שכ' כת"ה דא"נ שלא כדעת הרא"ה ז"ל וליכא איסור בקדושין אינו דומה למגיסא בודאי צדקו ד' כת"ה וזה מקרוב כתבתי להעיר כיו"ב ביו"ד סי' ס"ט בדין בשר ששהה ג' ימים בלא מליחה שנתערב בבשר ששהה שיעור מליחה דמותר לבשלם שכ' הש"ך דדוקא בפני עצמן שרי ותלי לה בפלוגתת הרשב"א והרא"ש ז"ל בדין ביטל איסורין חד בתרי אי מותר לבשלן יחד וכתבתי די"ל כיון דעיקר סברת הרא"ש ז"ל כיון דכבר הותרו אין חוזרין ונאסרין וכהאי דמקשי בגמ' וכי מגיסא אסורא א"כ י"ל דהכא כיון דהבשר ששהה ג' ימים בלא מליחה כמו שהיא