כלי חמדה ויקרא יג

כמו"ש רש"י ז"ל ריש ברכות בפירוש איברים ואמאי לא פליגי על הקטרת אימורין והיינו מכל הקרבנות אי כשרין מחי' והוא דיקדוק עצום

ומה שנלפענ"ד בזה דהנה לכאורה קשה מאוד איך ס"ל לר"ל דחי' כשרה לקרבן כיון דקיי"ל חלב חי' מותר לאכילה והטעם כיון דאינן כשירות למזבח וא"כ מוכרח דחי' פסולה למזבח דא"נ דחי' כשירה למזבח הרי חלבה צריך להיות אסור ועיין במסכת כריתות (דף ד' ע"א) דאמרי' בגמרא דלר"י ל"צ קרא להתיר חלב חי' דבענינא דקדשים כתיב וכיון דחי' פסולה להקרבה ממילא ידעינן דחלבה מותר וכבר כתב הרמב"ן ז"ל ביאור הענין שהתוה"ק אסרה חלב להדיוט משום שהוא קרב לגבוה והוא חלקו של גבוה לכן אסרה התוה"ק מכל מין הקרב לגבוה את החלב והדם כמבואר בדבריו בפתיחה לספר ויקרא עיי"ש בלשונו הזהב. ונראה שזה כוונת הגמרא כריתות (דף ד' ע"ב) דאמרי' דצריך קרא לאסור חלב דקדשים דהו"א כיון דחלב דקדשים הותר מכללו והואיל ואישתרי בשר ה"ה דאישתרי חלב. ולכאורה אינו מובן מה ס"ד דיהי' חלב מותר לאכילת הדיוט ע"י היתר אכילת בשר הרי בשר לא הי' עליו אלא איסור קודש ועי"ד הזריקה אמרינן כהנים משלחן גבוה קא זכי אבל איסור חלב מהכ"ת דיהי' מותר ע"י זריקת הדם. אמנם נראה דכוונת הגמרא כיון דאיסור חלב הוא רק מכח שזה הוא חלקו של גבוה א"כ הו"א דכמו דהבשר אחר זריקה אע"ג דהוא של גבוה מ"מ מותר באכילה מצד דמשלחן גבוה קזכי א"כ ה"ה חלב נהי דאסרה תורה אף בחולין היינו משום דהוא חלקו של גבוה וא"כ היכא דמותרין לאכול של גבוה ה"ה דאיסור חלב יהי' מותר ולכן צריך קרא מיוחד דחלב קדשים ג"כ אסור וכ"כ במק"א שזה ביאור דברי הגמרא ר"פ גה"נ דאמרינן דחלב ודם אע"פ שאסורין להדיוט מ"מ קריבין לגבוה ול"ש בהו פסול דממשקה ישראל כיון דמצותן בכך דהכוונה דכל איסור דהדיוט נצמח מזה שהוא קרב לגבוה וכמו"ש הרמב"ן ז"ל ול"ש בזה פסול דממשקה ישראל ודו"ק היטב בכ"ז. ויוצא לנו מזה דאיסורו של חלב הוא מכח שקרב לגבוה וא"כ בחלב חי' דמותר להדיוט איך אפ"ל דחי' קריבה לגבוה. לכן נראה דהנה באמת בעוף ג"כ מצאנו קרבן לגבוה ואעפי"כ חלבו מותר ולכאורה יקשה לר"י דס"ל דל"צ קרא להתיר חלב חי' משום דקרא בענינא דקדשים כתיב וקשה א"כ של עוף יהי' אסור ועיין בפנים בסוגי' דכריתות הנ"ל ותראה שיש לדבר בזה. אמנם לק"מ דהרי בעוף לא מצאנו אלא עולת העוף וחטאת העוף והנה בעולה כולה כליל וחטאת העוף אין למזבח אלא דמה א"כ בעוף ל"ש לומר דהחלב הוא חלקו של גבוה דבעוף ליכא כלל קרבן כזה שרק החלב יהי' קרב לגבוה ולכן בעוף שפיר חלבו מותר כיון דגם בקדשים אין חלבו קרב לגבוה ונהי דקרב בעולה אינו משום החלב רק דכולה כליל וז"ב ואמת

ומעתה נראה דהא דס"ל לר"ל דחי' כשירה להקרבה היינו ג"כ רק בעולה כיון דעולה כולה כליל א"כ אין ראי' מזה שהתורה הקדושה התירה את החלב שיהי' פסול להקרבה אבל שאר קרבנות חטאת ושלמים דמקטירין את החלב למזבח גם ר"ל מודה דחי' פסולה כיון דחלבה מותר ע"כ דאין לה שייכות לגבוה ומדוקדק מאוד לשון הגמרא דפליגי רק במקטיר "איברי" חי' דהיינו בשר עולות והכוונה כנ"ל להורות לנו דבזה צריך קרא דחי' פסולה להקרבה משא"כ שאר קרבנות של חי' פסולין לכ"ע

ואם כנים הדברים ארווחנא בזה לתרץ תמי' גדולה שתמה כבוד ידי"נ הגאון בעל "לקח טוב" שיחי' על ר"ל דס"ל דחי' כשרה להקרבה דמה יענה למשנה ערוכה פ"א דמעשר שני משנה ד' דמבואר דחי' פסולה לקרבן. ויותר קשה מה שכתב