כלי חמדה ויקרא קלב

כסא הכבוד ולא עד בכלל ואיזהו חטא הוא פוגם בכסא כבוד עצמו נראה להסביר הענין בפשיטו' עפמ"ש רבינו הרא"ה ז"ל בס' החינוך מצוה שפ"ו בשורש מצות ציצית שצוה הקב"ה תכלת ולבן וכתב בזה"ל ועוד אומר לי לבי שיש בו רמז וזכרון שגופו של אדם ונפשו הכל להשם ב"ה כי הלבן רומז לגוף שהוא מן הארץ שנברא מן השלג שהוא לבן כדאשכחן בפרקי דר"א הארץ מהיכן נבראת משלג שתחת כסא הכבוד ותכלת דומה לרקיע ורקיע לכסא הכבוד והוא רומז לנפשותן של ישראל שמקור מחצבן מכסא הכבוד אתד"ק עיי"ש. מבואר מזה דגופו של אדם שנברא מן הארץ הוא משלג שתחת כסא הכבוד אמנם הנפש היא מכסא הכבוד עצמו שהוא חלק אלוקי ממש כמו"ש בתוה"ק ויפח באפיו נשמת חיים ומאן בנפח מדלי' נפח ונראה שזה ענין הזדככות החומר שבאדם ע"י התורה והמצות היינו שע"י התוה"ק יתקן את חלק הארציות שישוב להיות כמות שהי' שלג תחת כסא הכבוד שהי' דבוק בהקב"ה

ומעתה נאמר שזה כונת ר' לוי גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד היינו אפי' אם הפגם בחלק הנפש מ"מ מהני תשובה ור' יוחנן אומר ולא עד בכלל והיינו דוקא אם אדם חוטא חטאים הבאים מחמת הגוף כגון גזל ועריות שיצרו של אדם מחמדתן ע"ז מהני תשובה אבל החטאים שהם בכחות הנפש כגון ע"ז ולשה"ר ואבזרי' שמגיע הפגם בכסא הכבוד בעצמו ל"מ תשובה ומקשינן בגמ' ומי אמר ריו"ח הכי והאמר ריו"ח גדולה תשובה שדוחה ל"ת שבתורה הרי מבואר דגם על חטא עכו"ם מהני תשובה וע"ז תרצינן בגמ' ל"ק כאן ביחיד כאן בציבור פירוש דאם מתאחד עם כלל ישראל ושב להקב"ה בלב שלם אז מהני תשובה על חטא הנפש ג"כ כיון דבשורש הנשמה כל ישראל אחד הם ולכן כשמדבק נשמתו לנשמת כלל ישראל ומבטל א"ע להכלל נוכל לתקן פגם הנפש ג"כ אבל אם נשאר יחיד ואינו מבטל א"ע לכלל ישראל ל"מ תשובה על פגם הנפש והנה היסוד ושורש הזה היא במצות יוה"כ שנתן לנו הקב"ה לכפר על כל חטאתינו אחת בשנה בין מה שיחטא אדם ע"י החומר ובין מה שיחטא אדם ע"י הנפש על הכל יש לנו יום כפורים לשוב אל השי"ת בכל לב ונפש ועיד"ז יכפר היום הקדוש הזה ונראה בזה ענין השני שעירים שעיר הנעשה בפנים ושעיר המשתלח דשעיר הנעשה בפנים ענינו לתקן חטא הנפש וזה מרומז במה שאמרו חז"ל שבא לכפר טומאת מקדש וקדשיו וזה היא הנפש שהיא המקדש שבכל אדם אמנם שעיר המשתלח מרומז על חטאי הגוף אשר בארץ יסודם ועיד"ז שישראל מבטלין את עצמם להכה"ג שהוא כולל כל ישראל מכפר בעדם ע"י הקרבנות חטאי הגוף והנפש אמנם כל זה בהיות המקדש על מכונו אבל משחרב בהמ"ק בעוה"ר וא"ל כה"ג ולא קרבנות שיכפרו בעדינו לא נשאר לנו אלא היום הקדוש והנורא וזאת התורה לשוב להשי"ת על חטאי הגוף והנפש וידועין ד' הזוהר הקדוש דמה שדרשו חז"ל כל האוכל ושותה בט' כאילו התענה ט' ועשירי הענין הוא משום דכתיב תענו את נפשותיכם וכולל ב' הנפשות הגוף והנפש ולזאת בט' מצוה לרבות באכילה ושתי' לענות את הנפש שאינו חפץ בכמו אלה והוה עינוי לנפש ובעשירי מתענין לתקן חטאי הגוף

והנה לכאורה צ"ע לריה"ג ור"ע דס"ל דמשכח"ל שבת ויוה"כ בהדי הדדי א"כ כשחל יוה"כ במוצ"ש איך מקיים ועניתם על חלק הנפש לפמ"ש רש"י ז"ל במס' ביצה דענין נשמה יתירה בשבת שנפשו של אדם אינו קצה עליו במאכל ומשתה וא"כ סעודת שבת אינו עינוי לנפש וא"כ הרי לא מקיים בשלימות ועניתם את נפשותיכם. אך באמת נראה דשתי תשובות בדבר. א' י"ל בפשיטות דבאמת בהיות המקדש על מכונו והי' לנו הקרבת כל הקרבנות לא הי' צריך עינוי על הנפש ובאמת דעת הרבה פוסקים דמצות אכילת