כלי חמדה ויקרא קלא

ואינו אוכלו וא"כ בשורש איסור דאכילה ושתי' ביוה"כ מונח היתר המאכלות ולכן ל"ש כלל ביוה"כ ענין זה לומר על האוכלין דאינו מותר לישראל ודוקא בשאר איסורי תורה שהם אסורין מחמת הזמן שפיר אמרינן דבאיסור תורה אע"ג דאסורין רק מחמת הזמן מ"מ אינן בכלל מהמותר לישראל משא"כ ביוה"כ כיון דשורש אסור באכילה ושתי' היא מפאת עינוי הגוף וא"כ בזה עצמו מונח היתר המאכל והמשקה רק שהוא יענה את עצמו ולא יאכלם ולכן האוכל והמשקה הוי בגדר מותר לישראל ואל תשיבני מגמ' ערוכה יומא (דף ע"ד ע"ב) [והוא מתורת כהנים] דצריך לרבות חולין ואל"ה ה"א דתענו רק מפגול ונותר הרי מבואר להיפך שכבר עמד בזה הר"מ בר חביב ז"ל בס' תוס' יוה"כ שם ופירש באופן המותר עיי"ש שנראה שג"כ ס"ל דא"א לומר כפשטא יען דפירוש עינוי הגוף מורה על דברים המותרין וגם אני בח' כתבנו לפרש ד' הגמ' עפ"ד ז"ל אך באופן אחר ואכ"מ ויש להוכיח כן מד' הר"מ ז"ל פ"י מתרומות הי"א שפסק דנזיר ששתה יין של תרומה דאינו משלם קו"ח וכתב מרן ז"ל בכ"מ הטעם כיון שאסור ביין אף אם הוא חולין לאו שתי' היא עיי"ש והקשו המחברים ממ"ש הר"מ ז"ל שם לעיל מיני' ה"ז דשגג ביוה"כ ושתה יין של תרומה משלם קו"ח אע"ג דגם יין של חולין אסור לו ביוה"כ אמנם היא הדבר אשר דברנו דביוה"כ לש"ל דמחמת שאסר עליו אכילה ושתי' אינו בגדר אוכל ומשקה כמו בשאר איסורין כיון דשורש איסורו היא להענות את עצמן מאכילה ושתי א"כ מונח בשורש הזה דהוי אוכלין ומשקין דאל"כ ל"ש עינוי כלל דהרי רק מאכילה ושתי' צריך לענות את עצמו ולכן ל"ש לומר דבשביל איסור יוה"כ אינו בכלל משקה [עתה בעת סדרי הדברים לדפוס בא לידי ספר שערי תורה ח"ב בקונטרס ג' ס"כ סק"ה וראיתי לכבוד הגאון החריף מוהר"י שיחי' שהרגיש דביוה"כ כיון שאסור בכל המאכלים ובכל המשקים לא יתכן שלא יהי נקראים אוכל אך לא הרגיש בדברינו ולענ"ד האמת כמו"ש] וי"ל עוד דהרי זה שאסרה תורה אכילה ושתי' ביוה"כ מפורש בתוה"ק דהוא משום דיום כפורים היא לכפר עלינו וא"כ זה חלק מחלקי הכפרה ומועיל עם הקרבנות לכפר עלינו על כל חטאתינו וא"כ ל"ש בזה לומר דיהי' אסור להקריב קרבן משום דאינו מהמותר לישראל ז"א דהרי כל זה דאסורין לישראל הוא מכח שמקריבין קרבנות אלו לכפר עלינו צריך להתענות ג"כ להשלים כל הכפרה וא"כ ל"ש בזה לומר דיהיו אסורין להקרבה משום דאינן מהמותר לישראל. וג"ז נכון

ג) והנה בדרוש לשבת שובה דהאי שתא תרס"ו לפ"ק אמרנו לבאר מקרא זה באופן אחר ויען שבעת ההיא הי' לי כאב עינים חזק ל"ע לא יכולתי לערוך הד' על הגליון כמנהגי ואח"כ לרוב טרדותי לא העליתיו על הכתב לזאת אמרתי לסדר כאן תמצית הדרוש כי הוא שייך לסדר היום ויש בו ענין נכון בעזהי"ת

במסכת יומא (דף פ"ו ע"א) אמר ר' לוי גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר שובה ישראל עד ד' אלקיך ריו"ח אמר עד ולא עד בכלל ומי אמר ריו"ח הכי והא אמר ריו"ח גדולה תשובה שדוחה ל"ת שבתורה וכו' ל"ק הא ביחיד הא בציבור כן היא גירסת העין יעקב וכן בפי' הר"ח ז"ל הנדמ"ח בש"ס ד' וילנא והנה ד' הגמ' סתים וחתום מה זה ענין עד ועד בכלל או עד ולא עד בכלל ומה הקושי' על ריו"ח מהא דס"ל דמהנה תשובה על ע"ז דנראה דמזה מוכרח דעד ועד בכלל והנה כנראה רבינו הר"ח ז"ל שם הרגיש בזה וכתב לפרש דר' לוי וריו"ח פליגי אם פגם החטא מגיע עד כסא כבוד ממש דהיינו ע"ז אם מהנה תשובה וע"ז מקשינן שפיר דהרי ריו"ח בעצמו ס"ל דגם על ע"ז מהנה תשובה אמנם להבין הענין היטב איזהו חטא מגיע הפגם רק עד