כלי חמדה ויקרא קל

א"נ דיוה"כ א"ח כ"א בהנאת מיעיו מ"מ בהנאת גרונו איכא איסור תורה דלא גרע מח"ש דהוי איסור תורה משום דחזי לאצטרופי מכ"ש הנאת גרונו כיון דאם יבלע אותו למיעיו יהי' חייב ע"ז כרת א"ל חזי לאצטרופי גדול מזה ואם כי יש לדחות דזה בודאי באכל ככותבת דהנאת גרונו בודאי איכא איסור תורה מה"ט דלא גרע מח"ש אבל הכא הרי אוכל כזית בהנאת גרונו וא"כ שפיר י"ל דאינו אלא דרבנן כיון דצריך שני דברים שיצרף לככותבת ויבוא למיעיו אמנם בכ"מ כזית בהנאת גרונו חשיב אכילה אך בכל זאת נראה מסברא דכזית אפי' בהנאת גרונו בלבד אסור מה"ת דהרי דעת הח"צ בת' בזה דח"ש אסור מה"ת הוא מצד דמחשיבו לאכילה א"כ נראה דכ"ש כשאוכל כזית בהנאת גרונו דהוי בעצם אכילה חשיבה בכל מקום מה"ת נהי דביוה"כ גלי קרא דאינו חייב כ"א בבא למיעיו מ"מ הוי עכ"פ בגדר ח"ש ואסור מה"ת וגדולה מזו מבואר בירושלמי דמודה ר"ל ביוה"כ ופרשו המפרשים כן דהיינו דמודה ר"ל בכזית כיון דהיא שיעור חשיב בכ"מ גם ביוה"כ אסור מה"ת והארכנו בזה בקונטרס מיוחד לברר ענין ח"ש ביוה"כ ומקומה בקונטרס דרך חיים. השי"ת יזכינו להו"ל ואכ"מ

ובאמת יש לעי' עוד בעיקר ד' רבינו שליט"א דאכתי לא הועיל לת' הקושיא מהא דמקריבין קרבנות יוה"כ אע"ג דאינן מן המותר לישראל כיון דסוף כל סוף מדרבנן אסורי באכילה בכל אופן וא"כ אינן מהמותר לישראל. ומ"ש כבוד אדמו"ר שליט"א שעל איסור דרבנן שוב אמרינן כיון דאינו איסור בעצם אלא ד"א גרם לו אינו בכלל אסור לישראל כמו דאמרינן בגמ' על מוקצה ביו"ט. בזה יש לעי' עפמ"ש בספרי חמדת ישראל לדקדק על הא דנקט הגמ' הביא שה מאפר ושחטו "תמיד" ביו"ט דמ"ש תמיד דנקט וכתבנו דלכאורה הסברא יצא איסור מוקצה דד"א גרם לה צ"ע הלא הקרבן מחמת יו"ט והאיסור מוקצה ג"כ מחמת יו"ט א"כ הוי כמו איסור גופו אך נראה דבשביל זה נקטה הגמ' השאלה על תמיד דהוא אינו מצד יו"ט רק מצד חובת היום ולכן האיסור שאסור מחמת יו"ט הוי לענין קרבן תמיד ד"א גרם לה משא"כ אם הי' קרבן מחובת יו"ט אף אם הי' מוקצה דרבנן ג"כ הי' אסור מצד דאינו מהמותר לישראל (ומה שיש לעי' על זה מזבחים (דף צ"א ע"א) דאמרינן בגמ' אטו שבת למוספין אהנאי לתמידין לא אהנאי ועיי"ש ברש"י ז"ל כיון דהאידנא קריבין א"כ שם שבת עליהן כ"כ בח' לסוגי' בתדיר ומקודש דשבת שאני כיון דקביעי וקיימי א"כ התמידין של שבת ממילא קדושת שבת עליהם ואע"ג דהם רק מחמת היום ולא מחמת שבת מ"מ כיון דהיום הזה היא שבת מתחילת הבריאה א"כ ממילא דתמידין של יום זה הם קדושים בקדושת השבת משא"כ יו"ט דב"ד הוא דמקדשו לי' שפיר אמרי' דתמיד שאינו מחובת יו"ט אלא מחובת היום אין ענינו לקדושת היו"ט ושפיר הוי איסור יו"ט לגבי ד"א גרם לו ועוד הארכנו בזה בחילוק אחר ואכ"מ] וזה נראה נכון מאוד למעיין בהסוגי'

ומעתה נראה דבקרבנות דיוה"כ דבאין מחמת חובת יוה"כ לא הוי איסור יוה"כ אצלם בגדר ד"א גרם לו כיון דהאיסור והקרבן שניהם מקור אחד הם והוי בגדר איסור גופו וא"כ אע"ג דאסור רק מדרבנן יהי' פסול להקרבה מצד דאינו מהמותר לישראל לכן נראה לענ"ד עיקר דביוה"כ ל"ש כלל לומר דהמאכלות אינן בגדר היתר לישראל כיון דביוה"כ שורש האיסור של אכילה ושתי' הוא מכח דכתיב תענו את נפשותיכם והיינו שהתוה"ק צותה על ישראל לענות את עצמם מאכילה ושתי' וא"כ מוכרח מזה דעצם המאכלות והמשקאות אינן נאסרין דאם נאסרו א"כ אין זה עינוי שהרי הם אסורין לו וענין עינוי ל"ש אלא בדבר המותר לו והוא מענה את עצמו