כלי חמדה ויקרא קכט

הנאת גרונו ולר"ל ח"ש זה שוב איננו פוסל דבאיסור דרבנן כללא הוא דכל שדבר אחר גרם לו אינו בגדר אסור לישראל א"ד אדמו"ר הקדוש שליט"א ודפח"ח שפת"י מד"נ. וי"ל בזה דקדוק לשון הגמ' מוע"ק הנ"ל. דמקשינן ה"נ מיעבד ליעבדו "מיכל" לא ניכלו ולא לשתי ותרצינן אין שמחה בלא אכילה ושתי' ויש לדקדק דמפליג הגמ' בהקושי' אכילה ושתי' בתרי ולמה נקט תרווי' וכן בת' הגמ' אין שמחה בלא אכילה ושתי' ולמה נקט ושתי' ג"כ הא שתי' בכלל אכילה

אמנם להנ"ל א"ש בטו"ט בכונת הגמ' אפי' א"נ דעל אכילה הי' להם תי' כיון דמוכרחין להקריב מכח ק"ו ממילא דמותר אכילה ג"כ עכ"פ בהנאת גרונו אמנם באכילה לא הי' להם לאכול ב' אכילות היינו גרונו ומיעיו וזה כונת הגמ' "מיכל" לא ניכלו היינו לאכול גם בהנאת מיעיו ולא לישתי כלל דהנה זה נראה ברור שדברי אדמו"ר הגאה"ק שליט"א מתפרשין רק על אכילה אבל לא על שתי' דהנה כבר הוכיחו האחרונים מסוכה (דף מ"ט) דבמשקין תלי' לכ"ע בהנאת גרון דאין הנאה במילוי כרס כ"א בשבועות הגרון ועיי"ש ברש"י ז"ל א"כ גם ביוה"כ חייב על הנאת גרונו וגם לר"ל ליכא עצה על ח"ש דהרי במשקין השיעור כמלא לוגמיו וזה שיעור קטן מרביעית כמו"ש כל הפוסקים [וד' החינוך במצות יוה"כ תמוהין כמו"ש שם המנ"ח ז"ל] וא"כ י"ל דזה באמת קושיות הגמ' נהי דהי' להם ק"ו להקריב קרבנות וממילא הי' מוכרחין להורות דמותר באכילה ג"כ אך אינו הכרח אלא באכילה על אכילה אחת היינו הנאת גרונו אבל לא שיאכלו לגמרי וכן על שתי' לא הי' להם היתר וא"כ לא לישתי כלל וע"ז תי' הגמ' אין שמחה בלא אכילה ושתי'. אך לפ"ז לא יספיקו גם ד' אדמ"ו שליט"א לת' הקושיא מקרבנות דיוה"כ כיון דמקריבין נסכים ג"כ בקרבנות יוה"כ כמפורש בתוה"ק ויקשה על הנסכים הא אינן מהמותר לישראל ובנסכים שהן משקה ין ושמן ל"ש לתי' אדמו"ר שליט"א דבשתי' אסור לכ"ע מה שהי' שתי' בכל מקום מה"ת וא"כ איך מקריבין נסכים ביוה"כ וע"כ צ"ל דיוה"כ מצותו בכך אך י"ל דאע"ג דעל נסכים צריכין אנו לבוא לתי' דמצותו בכך מ"מ בקרבנות אין אנו צריכין לזה אלא משום דהוי בגדר בכלל מותר לישראל וא"כ ארוח לן מה שהקשינו מתמורה (דף כ"ט) הנ"ל כיון דקרבנות הוי בכלל מותר לישראל א"כ ממילא ידעינן דאם הם טריפה אסור לגבוה משום דאינן מהמותר לישראל

איברא דגוף ד' אדמו"ר הקדוש שליט"א שהחליט דיוה"כ הוי בגדר מותר לישראל. צ"ע מד' היראים עמוד זמנים סי' קט"ז שכ' בזה"ל ואם באת לומר יום הכפור נמי איקרא מועד ונאמר בו מקרא קודש ונתיר בו או"נ שתי תשובות יש בדבר. א' שאין או"נ ביוה"כ שהרי אסור באכילה ושתי' ומאחר שאסרת בו או"נ אין לנו ללמוד גם לענין הנאת הגוף ומלאכת מצוה שהיא הנאה שהותרנו ביו"ט שלא לחצאין דברה תורה ללמד. ועוד אין לנו ללמוד מפסח אלא הדומין לו כי הם בלאו כמותו ולא ללמד היתר וקולא על החמור ממנו עכ"ל. מבואר מד' היראים ז"ל דלכן ביוה"כ אין למדין מפסח להתיר בו אוכל נפש כיון דאו"נ אסור בו ולד' אדמו"ר הג' שליט"א יקשה הא מה"ת מותר בו אוכל נפש כיון דאינו אסור אלא בהנאת מיעיו והנאת גרונו חשיב אכילה בכ"מ א"כ הדרא קושיות היראים לדוכתא. ואם אמנם כי יש לת' עפ"ד הנ"ל דלא שייך לומר כן אלא באכילה אבל בשתי' ל"ש היתר או"נ כלל וא"כ שוב י"ל ע"ז לא דברה התורה לחצאין דלא יהי' מותר אלא לבשל אוכלין אבל משקין יהי' אסור כיון דבמשקין לא משכח"ל היתר או"נ ושוב אמרינן דלא ילפינן כלל. אך בכ"ז המעי' ביראים יראה להדיא דס"ל דגם באוכלין אינן בכלל או"נ מה"ת ונראה דס"ל דאפי'