כלי חמדה ויקרא קכח

בהנאה ג"כ ושיהי' נתפס לגמרי בחיסור עכו"ם דא"כ הו"ל לגמ' להקשות דלא צריך קרא לאסור לגבוה כיון דהיא אסור בהנאה משום עכו"ם הוי א"ש ול"מ להקדישו ולהקריבו וצ"ל דסד"א שיהי' עכ"פ אסור באכילה דאע"ג דבע"ח אינו נאסר משום עכו"ם היינו רק שיהי' עליו כל חומר עכו"ם לאסרו בהנאה אבל באכילה עכ"פ אסור וז"ב ומוכרח בכונת הגמ' ומיושב עפ"ז קושיות בני הרב ז"ל לעיל בפ' ויקרא אות ד' דא"נ דצריך קרא להתיר על שעת מלחמה ה"ה דצריך קרא בנעבד ג"כ וא"ל בנעבד שאני דהיא מאיסורי עכו"ם וקאי בלא ידבק ז"א דהא מוכרח דהגמ' ס"ל דאפי' א"נ בנעבד אסור להדיוט היינו רק איסור אכילה אבל אין בו חומר דיני עכו"ם לאסרו בהנאה וז"פ] בודאי פסול מצד קרבן ביוה"כ שעיקרו בא לכפר על מעשה עגל ועי' לעיל בפ' שמיני אות א' מ"ש בד' המזרחי והכא היא כ"ש מדברי המזרחי כיון דאותו קרבן הי' נעבד וא"כ בנעבד שפיר מוכרח מדאסרו קרא לגבוה ע"כ דמותר להדיוט משא"כ טריפה הרי י"ל דצריך קרא בשביל קרבנות יוה"כ והכא ליכא למימר כמו"ש בת' להרב הגז"ל הנ"ל די"ל דבלא"ה ל"ק מקרבנות יוה"כ כיון דמסקינן בגמ' דבהקדישה ואח"כ נטרפה ל"ש מהמשקה לישראל כיון דבשעת הקדש ראוי היתה א"כ י"ל דביוה"כ כיון דכל הקרבנות הקדישו מערב יוה"כ ל"ש למיסר בהו משום דאינו מהמותר לישראל. דמלבד מ"ש לפקפק בגוף הדמיון כיון דהכא מיד בשעת ההקדישו הקדישו על ומן שיהי' אסור באכילה ועיקר ההקדש להקריב בזמן שאסור לישראל

אמנם מלבד זאת הלא הכא בקושיות הגמ' מטריפה לא הוי ידעינן עוז מחילוק זה וא"כ מאי קשי' להו הא שפיר צריך קרא דטריפה פסול בקרבנות יוה"כ שהן טריפה דל"ש בהו פסול דממשקה לישראל עוד קשה לי על זה מגמ' ערוכה במועד קטן (דף ט' ע"א) אמר ר' פרנך אמר ריו"ח אותה שנה לא עשו ישראל את יוה"כ וכו' יצתה בת קול ואמרה להם כולכם מזומנים לחיי עוה"ב מה דריש אמרו ק"ו ומה משכן שא"ק קדושת עולם וקרבן יחיד דוחה שבת דאיסור סקילה מקדש דקדושתו קדושת עולם וק"צ ויוה"כ דענוש כרת לא כ"ש אלא אמאי הי' דואגים התם צורך גבוה הכא צורך הדיוט ה"נ מיעבד ליעבדו מיכל לא ניכלו ולא לישתו אין שמחה בלא אכילה ושתי' עכ"ל הגמרא. מבואר בגמ' דהי' יכולין להקריב קרבנות אע"ג דאסורין באכילה ושתי' וקשה הא א"נ דאסור באכילה יהי' הקרבנות פסולין מצד דאינן מהמותר לישראל והני קרבנות אינן חובת היום ל"ש בזה מצותן בכך כיון דהם רק מכח חינוך הבית וא"כ מוכח מהסוגי' דל"ש בקרבנות יוה"כ פסול בממשקה ישראל. אמנם נראה נכון מה ששמעתי אומרים בשם כבוד אדמו"ר הקדוש גאון עזינו האב"ד דק' סאכאטשאוו שליט"א שאמר לת' בטו"ט ודעת דל"ש לפסול קרבנות יוה"כ מצד דאינן מהמותר לישראל דהנה ריו"ח ור"ל פליגי באכלו וחזר והקיאו אם חייב עליו דריו"ח ס"ל דהנאת גרונו הוי אכילה ור"ל ס"ל דא"ח כ"א על הנאת מיעיו והנה ביוה"כ כ"כ הפוסקים כיון דבעי יתיבא דעתא אינו חייב כי אם להנאת מיעיו ובאכלו וחזר והקיאו אינו אסור מה"ת ביוה"כ לריו"ח אמנם לענין שיהי' בגדר ממותר לישראל ברור הדבר כיון דמותר הנאת גרונו דזה חשיב אכילה בכל מקום לריו"ח הוי בגדר מותר לישראל וא"כ שפיר הוי כל קרבנות יוה"כ בגדר מותר לישראל כיון דמותרין באכילת גרון בזה חשיב אכילה ולר"ל דס"ל דאזלינן בתר הנאת מיעיו א"כ ליכא למימר דמשום דמותר הנאת גרונו חשיב אכילה לדידי א"ש בפשיטות דאיהו ס"ל ח"ש מותר מה"ת וא"כ כזית מותר באכילה ביוה"כ לדידי וזה חשיב בכ"מ שיעור אכילה א"כ בין לריו"ח ובין לר"ל הוי יוה"כ בגדר מותר לישראל באכילה ואי דמדרבנן אסור לריו"ח