כלי חמדה ויקרא קכז

והא דצוה הקב"ה להקריב הקרבנות אע"ג דאסורין באכילה היינו משום דמצותן בכך וז"נ מאוד

איברא דבעיקר הדבר לומר דכל היתרן של קרבנות דיוה"כ הוא מצד מצותן בכן ובלא"ה הם אסורין לגבוה מצד דאינן מהמשקה לישראל. אם כי לכאו' עלה בדעתי כדמות דאי' לזה שבזה א"ש דקדוק הלשון בפלוגתת התנאים אי חלבי שבת קרבין ביוה"כ עי' בשבת (דף קי"ד ע"א) וברש"י שם ד"ה חלבי שבת כגון אברי תמיד בה"ע קרבין במוצ"ש והוא יוה"כ ותמי' לכאורה למה נקט לשון חלבי דמשמע דקאי על חלבים והיינו בקרבנות שמקטירין רק החלבים לגבוה וזה לא משכחת לה כלל בקרבנות של שבת דהי' כולן עולות וכולה כליל אמנם להנ"ל י"ל דבאמת קשה איך מותר להקטיר על המזבח ביוה"כ חלבי שבת הא ביוה"כ אסורין באכילה מצד יוה"כ וא"כ אינן מהמותר לישראל וא"כ איך מותר להעלותן היום לגבוה ול"ש בזה מצותן בכך כיון דאינן מחובת היום לכן נקטה הגמ' רק חלבים והיינו אם נשתיירו חלבים של הקרבנות דשבת שלא הקטירו אותן בשבת דבזה פליגי אם יש להקטירן ביוה"כ ובחלבים ל"ש לאסור משום דאינו מהמותר לישראל כיון דחלב בלא"ה אסור באכילה להדיוט וכל זה שמותר לגבוה הוא משום דמצותו בכך א"כ שוב לא יוסיף תת כח לאסור אותו לגבוה מצד שאסור לישראל גם מצד איסור יוה"כ כיון דאין זה עצם איסור רק דנימא דאסור לגבוה מצד מהמותר לישראל מצד יוה"כ ע"ז שפיר אמרינן הא בלא"ה אינו מהמותר לישראל מצד חלב וגלי קרא דבזה אינו פוסל מה שאינו מותר לישראל ועי' באתוון דאורייתא כלל כ"ז הביא סברא זו בשם הירושלמי סוכה לענין ניסך המים והיין כשהן מגולין דפוסל משום דאינו מהמותר לישראל ומקשה בירושלמי ע"ז תינח מים יין מא"ל ופי' הפני משה דיין אינו בגדר משקה לישראל כיון דאינו משקה אלא למפונקין ושוב אע"ג דא"ר משום גילוי ג"כ אין לאסרו למזבח הרי מבואר סברא זו שכתבנו

ואם כי דברי הג' פ"מ ז"ל תמוהין שפירש דבשביל דא"ר אלא למפונקין לא הוי בגדר משקה ישראל אך יש להצדיק דבריו מטעם אחר כיון דמזוג פסול לנסכים ובעינן דוקא שהוא חי ויין חי א"ר לשתות עי' בברכות (דף נ' ע"ב) ולכן יין אינו בכלל משקה ישראל וא"כ מבואר סברא זו בירושלמי דהיכא דא"ר לשתות בלא"ה וכשר מצד מצותן בכך דאינו פוסל בו אם נוסף בו איסור דא"ר לישראל וא"כ ה"ה דאם אסור באכילה בלא"ה י"ל כן ומדוקדק מאוד ד' הגמ' דנקטה הפלוגתא כן לענין חלבי שבת א"ק ביוה"כ אך מלבד שלקושטא דמילתא ז"א וברור הדבר שקרבן שהי' משר להקרבה ונזרק הדם כהלכתן ל"ש שיחול על הקטרה שם איסור לאסור אותו עתה מצד דאינו מהמותר לישראל אמנם מלבד זאת א"נ כן דקרבנות יוה"כ שכשרין הם רק מצד מצותן בכך ובלא"ה אסורין וא"כ אם נוסף עליהם איסור שאסור בישראל אינן אסורין מפאת שאינן מהמותר לישראל כיון דבלא"ה כל היתרן משום מצותן בכך כנ"ל א"כ יקשה מגמ' ערוכה מתמורה (דף כ"ט) דמקשינן בגמ' על טריפה למ"ל קרא דאסור לגבוה ת"ל דאינו ממשקה לישראל כיון דאסור לישראל וקשה הא נפ"מ בקרבנות דיוה"כ שבלא"ה אסורין לישראל ושוב ל"ש בהם איסור במשקה ישראל וצריך קרא לאסור טריפה לגבוה ויש לחזק הקושי' דז"ד בטריפה אבל בנעבד שפיר מוכח דמותר להדיוט ואינו נתפס באיסור עכו"ם דא"נ דאסור להדיוט למ"ל קרא למעטו מגבוה ואין לומר דנפ"מ לענין יוה"כ דנראה ברור דביוה"כ אע"ג דלא גלי קרא לאסור נעבד לגבוה הי' אסור להקריבו ביוה"כ מצד דאין קטיגור נעשה סניגור ואע"ג דבחוץ לא אמרינן א"ק נע"ס מ"מ בקרבן עצמו והוא בעצמו נעבד לעכו"ם בפרט א"נ דאסור באכילה ג"כ מצד עכו"ם [אע"ג דזה נראה מוכרת דזה לא ס"ד שיהי' אסור