כלי חמדה ויקרא קכו

סקילה ולדידי' יהי' היתר גמור א"ו כדאמרן דרבה בר"ה מודה דהיא מלאכה דאורייתא רק שא"ח עלי' כרת ומיתת ב"ד לרבנן כיון דאינה מלאכה גמורה וחליטה בכ"מ אינה בכלל מלאכת מחשבת אבל מ"מ כיון דהוא השלים בזה דבר עשה בזה מלאכה גמורה ועבר עכ"פ על עשה דשבתון [וכיו"ב כתבנו לענין מלאכת חכמה באות כ"ב עיי"ש] אמנם ז"ד בשבת דאיכא עשה דשבתון ג"כ אבל ביוה"כ שכ' הפוסקים דליכא עשה דשבתון במלאכה א"כ שוב י"ל דלרבה בר"ה יהי' לרבנן מותר מה"ת לגמרי בכותב אות ואורג חוט אפי' להשלים ומעתה נראה דזה כונת התו"כ דכונתו על כתיבת אות אחת ואריגת חוט אחד היכא שמשלים וס"ל לתו"כ דאע"ג דאסור מה"ת מ"מ א"ח עלי' כרת כדס"ל רבה בר"ה לרבנן ולכן שפיר שאל על יוה"כ מנ"ל דאסור מה"ת ביוה"כ כיון דהיא מלאכה שא"ח עלי' כרת בשבת א"כ י"ל דביוה"כ אינו אסור כלל לכן דייק מוכל לרבות דגם ביוה"כ אסור מה"ת ולפ"ז א"ש להלכה דקי"ל כר"א דלהשלים שאני וגם לרבנן חייב לא הביא הר"מ ז"ל כלל דין התו"כ דיהי' אסור מה"ת באות אחת אדרבה נראה מדעתו ז"ל דפטור אבל אסור הוא רק איסור דרבנן ה"ה בזה הוי רק איסור דרבנן ומדוקדקין מאוד ד' התו"כ שלא כתבו בשבת אלא ביוה"כ משום דבשבת פשיטא דהוי איסור תורה מצד עשה דשבתון עכ"פ כיון דהוא עשה מלאכה אמנם ביוה"כ דל"ש עשה דשבתון צריך קרא ודו"ק היטב בזה

ולהצדיק את הצדיק מרנא הגאוה"ק בעל אוה"ח זצ"ל נאמר דצריך קרא להזהיר הכהנים באכילת יוה"כ דאל"ה ה"א דמוכרח שכהנים אינן נכללין באיסור עינוי דיוה"כ דהנה באמת יש להעיר על כל קרבנות יוה"כ איך צותה התוה"ק להקריב קרבנות ביוה"כ לפ"מ דמבואר בפסחים (דף מ"ח) בענין הביא שה מן המוקצה והקריבו ביו"ט דאינו אסור משום דאינו מהמותר לישראל כיון דאינו איסור גופו אלא ד"א גרם לו אינו בכלל אסור לישראל ואמרינן בגמ' דמוכרח מזה דמוקצה דרבנן דאם אמרת מוקצה דאורייתא מ"ל איסור גופו מ"ל איסור ד"א הרי מבואר בסוגי' דאם הי' אכילת מוקצה ביו"ט מה"ת הי' אסור להקריב ממנו קרבן תמיד ביו"ט אע"ג דאיסורו רק משום יו"ט ואינו אסור בעצם מ"מ אמרינן מ"ל א"ג מ"ל איסור ד"א וא"כ ביוה"כ שאסור מה"ת באכילה ושתי' איך צותה התוה"ק להקריב בו קרבנות הא אינן מהמותר לישראל כיון דאסורין באכילה אמנם לקושטא דמילתא ל"ק דהרי מצותו בכך והר"ז דומה לחלב ודם שקריבין לגבוה אע"ג דאסורין להדיוט משום דמצותן בכך ה"ה כל קרבנות יוה"כ משום זה כשרין דהרי התוה"ק צותה להקריב קרבנות אלו אע"ג שאסורין באכילה

וכבוד יד"נ הגאון המנוח אב"ד מקול ז"ל כתב לי זה זמן כביר להעיר עפ"ז בד' התוס' חולין (דף מ' ע"א) ד"ה חייב שלש חטאות שכ' דלא נחית למניינא דא"כ ליתני ד' וכגון שהוא יוה"כ וכתב הגז"ל דא"ר די"ל דנחית למניינא והא דלא תני יוה"כ דאם הי' יוה"כ לא הי' חייב משום ש"ח כיון דא"ר לבוא לפנים כיון דאינו מחובת היום הלא אסור להקרבה משום דאינו מהמותר לישראל ודוקא מה שהיא חובת היום גלי קרא דמצותן בכך אבל שאר קרבנות אינן ראוין ביוה"כ מצד דאינו מהמותר לישראל א"ד ז"ל ודפח"ח ובת' אליו כתבנו אריכות דברים בזה ומסודר בקונטרס דרך חיים ואכ"מ ומעתה נאמר דז"ד לקושטא דמילתא אחר שגלי לן קרא דגם כהנים נכללו באזהרה דעינוי ביוה"כ מוכרחין אנו לומר דטעם קרבנות יוה"כ מצד דמצותן בכך הא בלא"ה ה"א דאה"נ דכהנים מותרין באכילה ביוה"כ ושוב אינן בכלל אסור לישראל כיון דמותר לכהנים כמ"ש התוס' זבחים (דף פ"ח ע"א). וא"כ שפיר הוכרח הקב"ה לומר למשה שגם הכהנים הם בכלל אזהרת עינוי דיוה"כ