כלי חמדה ויקרא קכה

כיון דאשתרי להו שבת במקדש א"ו כיון דלא אשתרי להו במקדש אלא לצורך גבוה בלבד ולא לצורך אכילת כהנים ל"ש למטעי ואע"ג דמבואר בסנהדרין (דף נ"א) דגם זה הוא צד קולא אבל א"א למטעי בזה למילף אכילת הדיוט מאכילת גבוה משא"כ א"נ דמותר לצורך כהנים ג"כ לחלל שבת שפיר איכא למטעי ומוכרח מזה דמלאכה לצורך אכילת כהנים לא הותרה במקדש ולכן אע"ג דמקשינן עינוי למלאכה מ"מ אסור עינוי באכילת כהנים ג"כ

איברא דלכאורה יש לדחות דלמה לי קרא לזה דמהכ"ת שיהי' מותר עינוי לצורך אכילת השעיר כיון דסתם אכילה היא בכזית ושיעור עינוי בככותבת א"כ אף א"נ דמותר אכילת השעיר ביוה"כ אין לנו הכרח כלל להתיר עינוי וא"כ אין להקישו למלאכה דמוכרח לצורך מקדש משא"כ היתר עינוי אינו מוכרח כלל לצורך גבוה כיון דאף אם לא יתיר איסור עינוי במקדש מ"מ יכול לקיים מצות אכילת השעיר כנ"ל אמנם באמת הד"נ דהנה הפרמ"ג כתב דאע"ג דביוה"כ אינו חיי"כ על עינוי בפחות מככותבת מ"מ עשה דועניתם איכא גם בח"ש והד' חסרון תבלין

אמנם בחידושינו כתבנו להצדיק את דבריו ז"ל עפ"מ דמבואר בתורת כהנים כאן פרשה ה' פרק ז' אות ח' בזה"ל אין לי אלא מלאכה שחייבנו עלי' כרת מלאכה שא"ח עלי' כרת מניין שלא יכתוב אות ושלא יארוג חוט אחד וכו' ת"ל מלאכה וכל מלאכה ריבה עכ"ל מבואר מזה הקרא לאסור ח"ש במלאכת יוה"כ מוכל וא"כ כיון דמקשינן עינוי למלאכה ממילא מה דכתיב מקודם תענו את נפשותיכם הוא ג"כ אפי' בכ"ש וצדקו ד' הפרמ"ג וכיון שכן דעשה דועניתם היינו אפי' בכ"ש שפיר הוצרך להזהיר הכהנים ג"כ בזה מצד השעיר הנעשה בחוץ וא"ש בזה מה דקשה לכאורה על התו"כ אמאי לא כתב דין זה גבי שבת לאסור ח"ש במלאכת שבת עי' היטב בתו"כ פ' ויקרא דבורא דחובא פרק א' ותמצא מבואר כן דבשבת לא דרש לאסור אות אחת מה"ת כ"א ביוה"כ ולהנ"ל א"ש דבאמת זה הי' פשוט לי' להתו"כ דחצי שיעור במלאכת שבת אסור מה"ת כמו בכל איסורין רק דביוה"כ סד"א כיון דאיתקש. מלאכה לעינוי ובעינוי כיון דנאמרה לכהנים ג"כ כנ"ל ובכהנים מוכרח דמותר ח"ש בעינוי עכ"פ משעיר הנעשה בחוץ שיש בו מצות אכילה וא"כ ע"כ דהאי ועניתם אין פירושו על ח"ש א"כ ה"ה במלאכה יהי' מותר ח"ש ולכן צריך קרא לאסור ח"ש במלאכה ולפי האמת דגלי קרא לאסור במלאכה ה"ה דבעינוי אסור ח"ש מהקישא דמלאכה ובאמת כהנים אסורין באכילת שעיר ביוה"כ ונאכל לערב וז"נ

אמנם לעיקרא דמילתא בפירושא דתו"כ כשנעי' היטב בלשונו שכ' בזה"ל אין לי אלא מלאכה שחייבין עלי' כרת מלאכה שא"ח עלי' כרת מניין וכו' נראה דפשיטא לי' להתו"כ דגם אות אחת וחוט אחד הוי מלאכה אלא דהיא מלאכה שא"ח עלי' כרת ולכאו' תמי' הא אנן אמרינן דפחות משני אותיות וכן פחות משני חוטין לאו שם מלאכה כלל עלי' והתו"כ אומר דהיא מלאכה אלא שא"ח עלי' כרת לכן נלענ"ד דכונת התו"כ דהנה מבואר בשבת (דף ק"ד ע"ב) תנא כתב אות אחת והשלימה לספר ארג חוט אחד והשלימה לבגד חייב ומקשינן בגמ' מאן תנא אמר רבה בר"ה ר"א הוא דאמר אחת על הארוג חייב ור' אשי אמר אפ"ת רבנן להשלים שאני עכ"ל הגמ' מבואר מסוגיית הגמ' דלרבה בר"ה גם בכותב ובאורג להשלים א"ח לרבנן וכתבנו בחי' דנראה מסברא דזה בודאי רבה בר"ה מודה דאסור מה"ת כיון דכתב להשלים ויש לו חשיבות רק דס"ל דרבנן אין מחייבין עלי' כרת ומיתת ב"ד דאינה מלאכה גמורה בפחות מד' אותיות דאין סברא לומר דרבה בר"ה ור"א יפלוגו בסברא הפוכה מהקצה להקצה דלר"א יהי' חייב