כלי חמדה ויקרא קכד

מצות הקטורת א"ו דז"א ולא ניתן לכתוב לרוב פשיטתו אלא מפני שראיתי להרב ז"ל דפשיט לי' להיפך והי' רב גוברי' אמרתי לכתוב הנלענ"ד בזה

ובעיקר דברי המאירי נ"ל כמוש"ל דהי' קשי' לי' אם מיירי ביוה"כ איך אפשר שיקטיר שתי קטורת לפני ולפנים דמלבד הבערה שלא לצורך נראה לענ"ד דאיכא איסור בל תוסיף אם מקטיר קטורת שני' ובלא זה נראה דאסור להקטיר קטורת אשר לא נצטוו כמו בנדב ואביהוא שנענשו ע"ז לכן ס"ל דקרא קאי בין על יוה"כ בין על כל השנה וע"ז קשי' לגמ' ות"ל משום ב"ר וס"ל דגם על ב"ר בהיכל ח"מ וכמו שנראה מתוס' ישנים ביומא (דף נ"ג) שם בד"ה ותיפוק לי' עיין היטב במה שמפרשים לשון הירושלמי ואם כי הד' תמוהין ועי' בשיח יצחק שם ובמל"מ פ"ב מכלי המקדש מ"מ הא דעת הרב באר שבע ג"כ כן הוא כמוש"כ המל"מ בסודה"ק שם ועי' בנחמי' ו' י"א ומי כמוני אשר יבוא אל ההיכל וחי נראה קצת דבהיכל יש חיוב מיתה ביד"ש בביאה רקנית ולכן גם זר ח"מ דבזר הוי תמיד שלא לצורך עבודה וכתבנו זה במק"א ואכ"מ ולפ"ז ד' המאירי אתי' כפשוטן ויש עוד דרך אתי לבאר ד' המאירי א"נ דהא דח"מ ביד"ש על ב"ר לקדק"ד היינו דוקא אם נכנס מעזרה לקדשי קדשים דבכה"ג עבר על לאו דב"ר דהיכל ג"כ ואמרה תורה שאם הוסיף חטא על פשע ונכנס לקדק"ד ג"כ ח"מ ביד"ש משא"כ אם להיכל היתה ביאתו לצורך ונכנס מהיכל לקדק"ד ב"ר אינו ח"מ ביד"ש ואע"ג דברור הדבר דלאו עובר גם בכה"ג כיון דלענין קדק"ד עבר על ואל יבוא בכל עת אל הקודש מכ"מ לענין מיתה ביד"ש י"ל דאינו חייב בכה"ג ודעת לנבון נקל לבאר עפ"ז דברי המאירי אך מפני שגוף הדין אינו מחוור ונראה פשוט דגם בכה"ג ח"מ ביד"ש לכן לא העלתי על ספר

ב) (ט"ז כ"ט) והיתה לכם לחוקת עולם וגו' תענו את נפשותיכם וכל מלאכה ל"ת עי' באוה"ח הקדוש שכ' בזה"ל טעם אומרו לכם מצד שבתחילת הדיבור אמר אליו ד' דבר אל אהרן ועכשיו בא לצוות את ישראל וכו' הוצרך לומר לכם לבל תטעה לומר כי מצות הכהנים ביוה"כ הוא דיבור ראשון שצוה ד' בתחילת הפרשה לבד ומצות ישראל היא העינוי וכו' גם השכל יסכים לזה שכהנים פטורין מעינוי או הכה"ג שבמקום עינוי הוא עבודתו וכו' אשר ע"כ צוה ד' ואמר והיתה לכם פירוש מדבר עם משה ואהרן שגם הם בכלל העינוי עכ"ל ודה"ק חסרון תבלין דמהכ"ת נאמר דכהנים אינן בכלל אזהרת עינוי דיוה"כ

אמנם יש לומר כיון דהקריבו ביוה"כ גם שעיר חטאת למוסף היום דהי' מן הנאכלין וא"כ סד"א דכמו דמלאכה אישתרי ביוה"כ ה"ה דעינוי הותרה במקדש ביוה"כ דמקשינן עינוי למלאכה דהרי כ"ז שידע דפירוש עינוי היינו אכילה ושתי' היינו משום דמקשינן עינוי למלאכה כמבואר ביומא (דף ע"ד ע"ב) וא"כ יש סברא גדולה לומר דאין היקש למחצה וגם לזה איתקש עינוי למלאכה כמו דמלאכה הותרה במקדש לצורך עבודה ה"ה דעינוי הותרה במקדש לצורך עבודה לכן צריך אזהרה דעינוי לא הותרה מכללה במקדש והטעם משום דמלאכה לא הותרה מכללה במקדש אלא מה שהוא לצורך גבוה משא"כ לצורך אכילת כהנים לא הותרה מלאכה במקדש כמו דלא הותרה מלאכת הבישול ביו"ט שחל להיות בשבת בשביל הקרבנות הנאכלין ולכן גם עינוי לא הותרה מכללה לצורך אכילת כהנים וכבר ביארנו ד"ז בארוכה בספרי חמדת ישראל דלא הותרה חילול שבת לצורך אכילת כהנים אף במקום דהוי קרבן ציבור וקבוע לי' זמן וא"א בענין אחר ויש להכריח הדברים ממנחות (דף מ"ה ע"א) דרבינא אמר כהנים איצטריך לי' סד"א הואיל ואשתרי מליקה לגבי' ה"ה דאשתרי נמי נבילה וקשה א"כ גבי שבת יהי' ג"כ צריכין כהנים אזהרה מיוחדת לאיסור חילול שבת