כלי חמדה ויקרא קיז

בהנאה בימי הסגירו כדין בגדים המנוגעים ע"ז בודאי י"ל כדברינו דיש חילוק בין בגדי' לבתים כיון דבתים ילפי' גז"ש מעכו"ם אמרינן אין גז"ש למחצה ואינן נאסרין בעודם מחוברין לכן בימי הסגר ל"ש לאסרן בהנאה כן עלה בדעתי בתחילת ההשקפה

אמנם לאחר העיון נראה דזה תלי' בהלימודים דא"נ דכל שורש איסה"נ שבו מדכתיב בי' נתיצה וגמרינן מגז"ש מעכו"ם אינו אסור אלא משעת נתיצה ואילך [וכל העומד לא קי"ל להלכה] אמנם אם נימא דהלימוד מצרעת ממארת אע"ג דילפינן מעכו"ם דאיסה"נ שבו אינו נפסק אבל זאת ילפינן מנגעי בגדים שאסור בהנאה גם קודם שנקרע הנגע מהבגד וכן קודם שנשרף הבגד ואם כנים הדברים י"ל בזה מה שתמי' לי על הר"מ ז"ל שלא העתיק כלל דין זה דתוספתא ומייתי לה בערכין דהמשכיר בית ניתנגע אומר לו הרי שלך לפניך ולהנ"ל י"ל דהסוגי' ס"ל כהתו"כ דמצרעת ממארת אין ללמוד איסה"נ בנגעי בתים כיון דאינו מיותר וכל מה שאסור בהנאה הוא רק מכח הגז"ש דנתיצה נתיצה האמור בעכו"ם וא"כ כ"ז שלא נתצו אינו אסור בהנאה וא"כ שפיר יכול לומר הרי שלך לפניך [ודרך פלפול י"ל יותר דאפי' א"נ דדינו לגמרי כע"ז ותלוש ולבסוף חברו דינו כתלוש מדרבנן מ"מ כיון דמה"ת דינו כמחובר א"כ הבית בעצם מותר בהנאה נהי דחכמים אסרו ליהנות ממנו מ"מ יכול לומר הרי ש"ל ול"צ לבוא לדברי המהרש"ל ביש"ש שהובא בנקה"כ שם דהוא מטעם השא"נ אלא כדאמרן ועי' בזה וכתבנו מזה במק"א ואכ"מ] משא"כ הר"מ ז"ל להלכה שנראה להדי' דס"ל דאיסה"נ שבו נלמד מדכתיב צרעת ממארת וא"כ נראה דגם קודם נתיצה אסור בהנאה וא"כ שפיר השמיט דין הנ"ל כיון דאסור בהנאה וא"י לדור בה שוב א"י לומר הרי ש"ל ול"צ לבוא למ"ש הש"ך ז"ל דהש"ס דילן ס"ל לגמרי דבית המנוגע מותר בהנאה אלא כדאמרן דס"ל דשורש איסורו מגז"ש דנתיצה נתיצה ול"ק קושיית התוס' מסנדל המוסגר והמוחלט דבנגעי בגדים שאני דילפינן מצרעת ממארת אסור בהנאה מיד משא"כ בנגעי בתים אינן אסורין בהנאה אלא משעת נתיצה ואילך ועי' היטב במשנה למלך ובנקה"כ שם ותבין דברינו כי קצרנו וסמכנו על המעיין

ה) העתיק מת' לח"ח ושייך לסדר היום. מכתבך קבלתי ואשר כתבת לת' דעת רש"י ז"ל במס' כתובות (דף ס"א) שפירש בד"ה מיחלפא לי' דהיינו בימי לבונה ובתוס' שם כתבו בע"כ שטבלו בסוף ימי נידתו דאל"כ אין נפ"מ בין ימי ליבון לימי נדה דבנדתה תהי' עד שתבוא במים אמנם הראית לדעת בתו"כ פרשת ויקרא פרק י"ב שקורא להדי' ימי לבונה ימי קולא וצריך קרא דמטמאות וע"כ איירי בדלא טבלה ועי' בפירוש הראב"ד ז"ל שמתקשה בזה ונדחק בזה ואתה אמרת שנראה מזה דבטבילת נדה ליכא כרת כיון דהוא רק מק"ו ממגעה אין בו אלא איסור תורה וא"כ באמת ימי לבונה קיל וא"ר לענין הרחקה ג"כ דבאיסור לאו ל"צ הרחקה כ"כ את"ד ובקשת תשובתי. והנני להשיבך יען כי רואה אני שלדעתך מציאה מצאת בתו"כ להוכיח מזה דבטבילת נדה ליכא כרת ובזה שגית מאוד דהרי ז"ב אף א"נ דבטבילת נדה ליכא כרת היינו רק טבילת נדה לאחר ז' הימים שנוהגת ימי ליבון רק לחומרא מחשש ספק זבה אבל זבה גמורה דצריכה ז' נקיים מה"ת פשיטא דכל הז' הימים הרי היא בטומאתה כמקדם ואפי' טבלה בעת פסיקת זיבתה וא"כ בתו"כ דקאי על זבה ג"כ איך קורא לימי ליבון ימי קולא הא בזבה ימי הליבון הם מה"ת ובכרת כמו בימי הזיבה ובאמת מוכרח דאין כונת התו"כ על נדה כ"א על זיבה דבנדה מה"ת לא צריך ימי ליבון כלל והתו"כ לא קאי על חומרא שהחמירו חז"ל לחשוש בכל נדה מחשש זבה דתהי' צריכה ימי ליבון וע"כ