כלי חמדה ויקרא קטז

נגעים למת מ"מ מטעם אחר אסור בהנאה כיון דכתיב בי' צרעת ממארת חן בו מאירה ואל תהנה ממנו וא"כ מטעם זה אסור בהנאה ומעתה שפיר שאל הירושלמי אח"כ נהי דנלמד איסה"נ במצורע מצרעת ממארת אבל מ"מ לאחר שנעשה מצותן דהיינו שנתקיים בו מצות נתיצה צריך להיות מותר בהנאה כמו אפר הנשרפין שמותר בהנאה מצד נעשה מצותו וע"ז תי' הירושלמי שני' הוא דכתיב בי' נתיצה נתיצה ואמרי' בי' גז"ש לעכו"ם דמה עכו"ם לעולם אסור ה"ה נגעי בית אינן מותרין לעולם וא"ש ד' הירושלמי לפי פירוש זה ככפתור ופרח [אמנם קצת צ"ע לפי פירוש זה דהלימוד מצרעת ממארת הוא רק לאיסה"נ באבנים מנוגעים ולא קאי לאסור לעולם א"כ מאי קשי' לי' אח"כ מהא דאבנים מנוגעים שעשאן סיד דילמא באמת מותרין בהנאה אח"כ ונראה דהירושלמי ס"ל דמאן דס"ל אסורין בהנאה ס"ל שתמיד אסורין מדלא אמר דמותרין בהנאה רק דעלו מידי טומאתן ואע"ג דז"ב דאסורין בהנאה מקודם לכן מקרא דצרעת ממארת ואם היו אח"כ מותרין בהנאה א"כ אמאי קמ"ל רק לענין טומאה ולא לענין הנאה ג"כ וע"כ דאסורין בהנאה וז"פ]

אחרי שזכינו לפרש ד' הירושלמי נבוא לבאר ד' הר"מ ז"ל פט"ז מה' טומאת צרעת ה"א שכ' בזה"ל בית המנוגע אב מאבות הטומאות כל הנוגע בו נטמא וכן אבנים שחולצין ממנו אחר הסגר או אבנים ועצים ועפר של בית כשנותצין אותו כולן אבות טומאות וכל כזית מהם מטמא במגע ובמשא ובביאה כיצד אם נכנס כזית מהם לבית טהור נטמא כל אשר בבית מאדם וכלים שכולן מטמאין בביאה כאדם מצורע וכולן אסורין בהנאה ואם שרפן ועשה מהן סיד ה"ז אסור בהנאה שנאמר צרעת ממארת תן בו מאירה ואל תהנה בו עכ"ל. והנה מקודם נבאר מה שנראה מדקדוק לשון הר"מ ז"ל שלא ביאר כלל דבית המנוגע אסור בהנאה אלא שכ' אח"כ "וכולן אסורין בהנאה" וזה נראה דקאי אדלעיל מיני' היינו על אבנים המנוגעים בין אותן שחולצין אחר ההסגר בין אבנים של בית שנותצין אותו אמנם דין הבית המנוגע בימי הסגירו וכן אפי' לאחר שהוחלט לטומאה קודם נתיצה אינו מבואר בר"מ ז"ל שאסור בהנאה והנה כבר הרגיש בזה המנ"ח ז"ל שבר"מ ז"ל נראה דבימי הסגירו אינו אסור בהנאה וא"ד לבגד אמנם כתב דזה נראה מסברא דגם קודם נתיצה אסור בהנאה עיי"ש ולענ"ד יש לעי' בזה טובא ל"מ א"נ דשורש איסה"נ שבו משום דילפינן נתיצה נתיצה מעכו"ם כמוש"כ הש"ך בנקה"כ שם כיון דבתורת כהנים לא מרבי מצרעת ממארת האמור בנגעי בתים לאסרו בהנאה נראה דמזה דכתיב צרעת ממארת א"ר לאסרו בהנאה והא דדרשינן בנגעי בגדים מצרעת ממארת לאסרו בהנאה היינו משום דכתיב שני פעמים עיי"ש וא"כ כל זה דנגעי בתים אסורין בהנאה הוא משום דגמרינן נתיצה נתיצה כעכו"ם וא"כ י"ל דכמו דקי"ל דאין ע"ז נאסרת בעודה מחוברת כמו שדרשו חז"ל אלהיהם על ההרים ולא הרים אלהיהם א"כ ה"ה נגעי בתים אע"ג דאסורין בהנאה מ"מ אינן נאסרין אלא משעת נתיצה ואילך דכ"ז דהוא מחובר אינו נאסר בהנאה ואע"ג דלענין ע"ז תלוש ולבסוף חברו דינו כתלוש והמשתחוה לבית אסרו היינו רק מדרבנן דגזרו אטו תלוש גמור אמנם מה"ת דינו כמחובר ועי' בפרישה יו"ד סי' קמ"ה ובקו"א להב"ח ז"ל יו"ד ס"ו מ"ש בזה ואכ"מ] אך אפי' א"נ דגם צרעת ממארת האמור בנגעי בתים קאי לאסרו בהנאה מ"מ לפי האמת דדרשינן נתיצה נתיצה לגז"ש באיסה"נ שבו אינו נפסק שוב אמרינן אין גז"ש למחצה ואמרינן דאין איסה"נ שבו מתחיל אלא משעת נתיצה ואילך ותמהני על המנ"ח שלא הרגיש כלל בזה ואפי' א"נ דלאחר שמוחלט לטומאה כיון דעומד לנתוץ מחמת בית המנוגע דינו כתלוש ושוב אסור בהנאה ג"כ אבל שיאסר