כלי חמדה ויקרא קיד

קדושת לוי זצוקלה"ה וראיתי שכ' לת' דברי הר"מ ז"ל הנ"ל דלכן כתב בנזיר טעם חדש דליכא עשה דקדוש יהי' ולא סגי לי' בטעמא דש"ס משום דישנו בשאלה משום דרוצה להזהיר שיהי' א"ש גם בנזיר שמשון דליתא בשאלה שיהי' מותר לגלח על צרעתו ובגמ' כיון דקאי אקרא וקרא לא איירי בנזיר שמשון דהרי כתיב מפורש על כל נפשות מת לא יבוא לכך אמרינן בגמ' הטעם דישנו בשאלה אמנם הר"מ ז"ל דרצה לת' גם על נזיר שמשון הוכרח לטעם זה דבימי צרעתו ליכא עשה ולענ"ד נראה ברור דז"א דמלבד דיש לעי' אם נזיר שמשון יש עליו עשה דקדוש יהי' כיון דמבואר בר"מ ז"ל פ"ג מה' נזירות דלא הי' נזיר גמור רק שמלאך הזירו א"כ נראה כיון דלא מצאנו כלל בקרא שהמלאך קורא אותו קדוש אינו בכלל קדוש יהי' ואע"ג דאסור בתגלחת מ"מ אינו בכלל העשה והסברא נותנת כן כיון דמותר ליטמא למתים נראה דאינו בגדר קדוש יהי' דהרי בנזיר שנטמא סותר את הראשונה ואז אינו קדוש כמו בימי צרעתו וא"נ דגם נזיר שמשון הוא בכלל קדוש יהי' איך מותר לטמא למתים הא בימי טומאה אינו קדוש א"ו דנזיר שמשון אינו בכלל העשה דקדוש יהי' אך אפי' אם נימא דז"א כיון דמותר לטמא למתים אין הקדושה נפקעת ממנו בהיותו טמא ושייך עשה דקדוש על הגילוח אך לפ"ז נראה דגם בימי צרעתו יש עליו עשה דקדוש יהי' כיון דשורש הענין דבימי צרעתו ליכא העשה הוא משום דאינם עולין לו מן המנין ואינו אז קדוש וזה ל"ש בנזיר שמשון דנראה פשוט כיון דאינו מוזהר על הטומאה וה"ה נזיר לעולם ל"ש לומר דבימי צרעתו פקע ממנו קדושת נזיר לענין הגילוח וא"כ אדרבה יקשה על הר"מ ז"ל דמה יענה לנזיר שמשון דבשלמא על הגמ' דמבואר הטעם דישנו בשאלה ל"ק מנזיר שמשון דהרי כל הטעם דנזיר שמשון ל"מ שאלה הוא משום דשמשון הי' נזיר עולם והוא קיבל עליו להיות כשמשון לכן ל"מ שאלה א"כ בעצם הנזירות ישנו בשאלה והוי קיל נהי דבאופן זה ליתא בשאלה והד' עתיקין בס' האחרונים אמנם הר"מ ז"ל דבא לחדש מטעם דליכא עשה כיון דימי צרעתו אינן עולין מן המנין יקשה מה יענה לנזיר שמשון דל"ש לחלק בין ימי טהרה לימי צרעתו כיון דא"צ לתגלחת מצד הנזירות ועי' היטב בנזיר (דף נ"ו ע"א) ותראה מבואר שהסברא כדברינו דבנזיר מצורע ל"ש כלל הך דינא דבימי צרעתו לא יהי' בגדר קדוש לכן נראה עיקר כמ"ש בדעת הר"מ ז"ל דנזיר שמשון אינו בגדר העשה כלל אע"ג דמוזהר על הגילוח ונסתרו ד' הרב ז"ל

ד) בירושלמי ערלה פ"ג ה"ג איתא בזה"ל אבנים מנוגעות שעשאן סיד אית תניי תני עלו מטומאתן ואית תניי תני לא עלו מטומאתן מאן דאמר עלו הרי "אלו" מותרות ומ"ד לא עלו מידי טומאתן הרי אלו אסורות אפי' כמ"ד עלו וכו' הרי אלו אסורות דכתיב צרעת ממארת תן בו מאירה וכו' והנה ממנו ר"א בשם ריו"ח כל הנשרפין אפרן מותר חוץ מאפר הבא מחמת עכו"ם התיב ר"ח ב"ר קומי ריו"ת הרי אפר הבית אינו בא מחמת עכו"ם ואת אמרת אסור א"ל שני' הוא דכתיב נתיצה נתיצה עכ"ל הירושלמי] כפ"מ שכתוב לפנינו אמנם ברמב"ן ז"ל עה"ת סו"פ תזריע כתב הגירסא שני' הוא דכתיב בי' נתיצה ונפ"מ בין הגירסות דלפי גירסא שלנו הפירוש בירושלמי דהוי גז"ש לע"ז דמה שם אפרו אסור אף הכא אפרו אסור אמנם לגירסת הרמב"ן ז"ל י"ל דכונת הירושלמי בפשיטות שני' הוא דכתיב נתיצה וא"כ שריפה לא הוי בגדר נעשה מצותו ועי' במנ"ח מצות נגעי בגדים הביא בשם המל"מ דחקר באפר נגעי בגדים אם אסורין בהנאה וכתב ע"ז בזה"ל ולדידי נראה דדינו ככל הנשרפין כיון דנעשית מצותו אבל בבית אין מצוה לשרפו ואם עבר ונהנה עובר בעשה עכ"ל ובמחכ"ת לא עי' במל"מ שכל ספיקו כיון דלפי גירסת ירושלמי דילן