כלי חמדה ויקרא קיג

שכ' דהא דקי"ל אין לו טהרה עולמית ה"ד אם נקטעו הבהונות לאחר שנזקק לטומאה דאל"ה הו"ל כאלו גדמון מעיקרא עיי"ש וא"כ ל"ק כיון דכבר נזקק לטומאה ואז הי' לו טהרה א"כ שפיר אמרינן דעתה א"ל טהרה עולמית אמנם לפ"ד הר"מ ז"ל דפסק סתמא דא"ל בוהן יד א"ל טהרה עולמית ועיי"ש בחכמת שלמה להמרש"ל ז"ל שהחזיק בדעתו ז"ל ותמה על התוס' שמדמים דין זה לעדים קשה מאוד כיון שלא הי' לו בוהן יד בשעה שנזקק לטומאה וא"כ איך נטמא כיון דא"ל טהרה כנ"ל וגם לפ"ד התוס' יש לעי' עפ"ד רש"י יבמות (דף מ"ט) הידועין דס"ל דא"נ דא"ק תופסין ה"ה דאם אירע אח"כ אותו דבר פקעי הקדושין א"כ י"ל דה"ה הכא כיון דאח"כ נקטעו הבהונות שלו וא"ל טהרה עולמית פקעה הטומאה ממנו כיון דאם נצטרע עכשיו לא הי' נטמא כיון שא"ל טהרה א"כ י"ל דהטומאה נפקעת ממנו והבן היטב אך באמת לק"מ כיון דהא דא"ל בוהן יד א"ל טהרה עולמית הוא רק לקדשים אבל טהרה יש לו ומותר לאכול תרומה אלא שאסור בקדשים משום מחו"כ וא"כ שפיר הוי בגדר יש לו טהרה ושפיר הוי בכלל טומאה ומעתה ז"ד א"ל בוהן יד אבל מצורע ממורט דאין לו טהרה כלל ונשאר טמא כמות שהי' א"כ לא נוכל לומר דא"ל טהרה עולמית דא"כ לא יהי' טמא כלל כיון דא"ל טהרה א"ל טומאה וא"כ א"ר מא"ל בוהן יד למצורע ממורט וזה הערה נכונה

אך זה רק לפלפולא אמנם לקושטא דמילתא לפי מעט עיוני לא מצאתי כלל דרשה זו במצורע שהטומאה יהי' תלי' בטהרה ובאמת א"נ דתלי' בטהרה יש מקום לומר שבעינן שיהי' טהור לגמרי אף לקדשים וכ"כ בחי' למס' נגעים פ"ג משנה א' ע"ד מהר"מ בר ברוך ז"ל המובא בתוס' יו"ט שם שכ' דלכן לא גזרו חז"ל בגר תושב שיטמא בנגעי הגוף כיון דאינו בר קרבן ונגעי הגוף א"ל טהרה אלא בקרבן ובמל"מ תמה עליו הא קרבן הוא רק לאשתרויי בקדשים וכתבנו דנראה דמוהר"מ ז"ל סובר דבעינן שיהי' ראוי לכל הטהרה אף לענין קדשים דגם זה בכלל הטהרה ולפ"ז יקשה מאוד הא דא"ל בוהן יד לדעת הר"מ ז"ל כנ"ל אך האמת שאין לנו לדרוש דרשות מעצמינו במקום שלא נזכר בש"ס ודרשה זו אינה מבוארת בשום מקום הן אמת דלענין טומאת מת דרשינן כן בנזיר (דף ס"א ע"ב) מדכתיב והזה הטהור על הטמא כל שיש לו טהרה יש לו טומאה וכל שא"ל טהרה א"ל טומאה ולפ"ז א"ש דמצורע איתקש למת גם במצורע י"ל כן ועי' בתוס' יו"ט שם רפ"ג דנגעים בשם מוהר"מ דנראה דמקשינן מצורע למת לענין זה אמנם בתוס' יו"ט תמה עליו ועי' בתוס' זבחים (דף ק"ב ע"א) ד"ה אנו שנראה ג"כ להיפך מדלא הקשו כן כיון דא"ל טהרה א"ל טומאה ויש לדחות דל"ש לומר שא"ל טהרה בהחלט כיון דמשכח"ל טהרה אם יהי' כהן לכשיתגדל פנחס או יהי' בנים לאלעזר ואיתמר שנולדו להם לאחר המשיחה ולכן מוכרחים התוס' להקשות דהרי כיון דא"ר את הנגעים מחמת קורבא ממילא אינו נטמא ויש להאריך עוד בזה ואכ"מ שלא באתי בזה אלא לברר שד' הג' בעל אור יקרות ז"ל מ"ש מסוגי' דזבחים א"ל שום יסוד ואינה דרשת חז"ל בשום מקום ועי' בתוס' יו"ט רפי"ב דנגעים מה שטרח למצוא מקור דאין עכו"ם מטמא בנגעים אמנם אעפ"כ יש ללמוד עליו זכות שכונתו לד' מוהר"מ ז"ל המובא בתוס' יו"ט רפ"ג הנ"ל דאיתקש מצורע למת מה"ט דאין לו טהרה א"ל טומאה אך גם לפ"ז אין ללמוד מעכו"ם דאינו בר טהרה כלל ולכן א"ל טהרה משא"כ מצורע שא"ל בוהן יד או מצורע ממורט דהוי רק בגדר פימו כאיב לי' אבל בעצם הוא בר טהרה ושפיר יש לו טומאה וז"ב ואמת

והנה עתה בסדרי הדברים לדפוס בא לידי ספר כתר תורה מהגאון החריף מוהר"ם ז"ל בן הגאוה"ק בעל